איך עושה תותח

 

בעבודותיה הראשונות של איירין דים, רעייתו של פרופ' הרי דים, "מככב" מאיץ החלקיקים על-שם קופלר. אותו מבנה, צבעים שונים, היבטים שונים - משמעויות שונות. "אבל אז חיפשתי נושאים חדשים", אומרת איירין, "ומצאתי בבית תותח צעצוע עשוי עץ וברזל. זה דגם של תותח מאוניית הדגל השוודית, "ואסה", שטבעה בטקס השקתה. עם השנים חזרתי שוב ושוב אל התותח הזה. משיכתי אליו נבעה כנראה מתחושות שקשורות לשנות שירותם של בני בצבא. ציירתי אותו מהיבטים שונים ובטכניקות שונות. אולי זו מעין מחאה על שהעולם שלנו זרוע הרס ואלימות. המלחמה היא למעשה מעין משחק, ולכן בחרתי בתותח הצעצוע, וגם בחיילי הצעצוע שמופיעים בעבודותי האחרות. זה משחק פרימיטיבי. אלא שלרוע המזל זה אינו משחק, אלא שאלה של חיים ומוות. ייתכן שמכיוון שחיי קשורים למכון ויצמן, שהמחקרים בו מיועדים להביא לרווחת המין האנושי, קשה לי במיוחד להשלים עם הרוע חסר התוחלת שבמלחמה.

 

"אני מתחילה את העבודה עם רעיון ראשוני, ואז אני מנהלת עם העבודה מעין 'שיחה', שמובילה את שתינו לקו סיום שאין לחזותו מראש. דברים שאני נתקלת בהם באקראי ומרגישה צורך עז לצלם או לרשום, מופיעים מאוחר יותר בעבודותי. גם צבע שנשפך באקראי יכול ליצור כתם שיוביל ויחזק רעיון שיתבטא בעבודה. למעשה, אני עצמי רואה לפעמים בעבודות מוקדמות שלי דברים שלא ראיתי בהן כשעבדתי עליהן. בעלי אומר, שהרבה בעיות במתמטיקה מתחילות בדבר מסוים מאוד, ואז הן מתפתחות לתהליך הרבה יותר כללי. כשאני מתבוננת בעבודותי אני רואה שעיקרון דומה פועל גם אצלי. התחלתי עם תותח צעצוע, משום שאהבתי את צורתו, ולאט לאט, עם חלוף השנים, ותוך כדי הוספת מרכיבים נוספים, הדברים התפתחו לעבודות בעלות משמעות הרבה יותר עמוקה בשבילי".

 

איירין דים נולדה בבלגיה, גדלה בארצות-הברית, ועלתה ארצה ב-1970. היא למדה אמנות במכון לאמנות בבת-ים, והשתלמה אצל שמעון אבני, אליהו גת, רחל שביט ויאיר גרבוז. טכניקות של הדפס למדה אצל שלמה יהודין ודן קריגר. במשך שנים רבות לימדה בבית התרבות ברחובות. הציגה בתערוכות רבות בארץ ובחו"ל.