מה גילם של מי התהום באקוויפר ההר? זו השאלה שהעסיקה את שיפאא מחאמיד, תלמידת בית-הספר התיכון באום אל-פחם. מחקר שביצעה במטרה לענות על השאלה הזאת זיכה אותה בפרס שלישי ב"תחרות מדענים צעירים בישראל" מטעם משרד החינוך התרבות והספורט. בעקבות הזכייה היא נשלחה לשבדיה, שם השתתפה בתחרות של עבודות בנושאים שונים מטעם האיחוד האירופי.
"פיסיקה מרתקת אותי", היא אומרת בפשטות. "בשלב מסוים רציתי להתנסות בעבודת מחקר בתחום זה. לא בתיאוריה, אלא באופן מעשי, לעשות ניסויים, להיכנס למעבדות. ומכיוון שהמים הם משאב חיוני שבלעדיו אי-אפשר להתקיים, החלטתי להתמקד בנושא זה. מים עתיקים יכולים להתערבב עם מים חדשים, דבר שעלול להקשות מאוד על קביעת גיל המים באקוויפר. אבל בכל זאת החלטתי להתמודד עם האתגר הזה".
"כדי להעריך את גיל המים במאגר תת-קרקעי יש למדוד את ריכוז האיזוטופ פחמן 14 שמצוי בהם. בשלב הראשון נטלנו דגימת מים מן השכבה הבלתי-רוויה באדמה, וניסינו להבין את יחסי התכולה של פחמן 14 במים. בדרך זו אפשר ללמוד את שיעור התכולה של איזוטופ זה במים טרם כניסתם לאקוויפר. את הכמות הזאת משווים לכמות האיזוטופ שהייתה קיימת במים בעת שהגיעו לאקוויפר. מכיוון שהאיזוטופ הרדיואקטיבי מתפרק בקצב ידוע, השוואת שתי הכמויות מבטאת את משך הזמן שעבר מהגעת המים לאקוויפר ועד היום. כך אפשר לקבוע את גיל מי התהום".
בתחילה החלה שיפאא לבקר וללמוד במרכז ללימודי פיסיקה בעיר אום אל-פחם. אל המרכז הזה מגיעים תלמידים שמעוניינים בכך, לאחר שעות הלימודים בבית-הספר התיכון. כאן הם פוגשים את המורה אבו סאמח (מוחמד יוסוף ג'ברין), שמעודד אותם לחקור ולהעמיק בתחומים המדברים אל ליבם. כשהתקדמה בעבודת המחקר, החליטו המורים להפנות אותה להמשך המחקר בהנחייתה של ד"ר אליזבטה בוארטו מהמחלקה למדעי הסביבה ולחקר האנרגיה, ומנהלת המעבדה לתיעוד באמצעות פחמן 14 במכון ויצמן למדע.
שיפאא: "בתחילה חששתי, אבל החוקרים במכון ויצמן קיבלו אותי יפה ועזרו לי במחקר. באנו למכון פעמים רבות במשך השנה כדי לבצע מדידות ולדון בתוצאות. העבודה עם החוקרים במכון העניקה לי ביטחון עצמי, כלי חשיבה, ושפה - שפת העבודה המדעית. למדתי כיצד לקרוא את המדידות, להשתמש בספרים. המחקר הזה הוא למעשה שלב המעבר שלי מתקופת התיכון לתקופה האקדמית". גם המשפחה והחברים עודדו אותה ותמכו בה לאורך כל התקופה.
ד"ר אליזבטה בוארטו: "הכל הודות לישראל כרמי, שניהל את מעבדת התיארוך של המכון עד שיצא לגמלאות לפני שנים אחדות, ועושה כיום דוקטורט באוניברסיטת תל-אביב. שם הוא התוודע לתוכנית של משרד החינוך התרבות והספורט ל'עידוד מדענים צעירים'. מטבע הדברים, מחקר התיארוך של שיפאא לכד את תשומת לבו, והוא היפנה אותה למעבדת התיארוך של מכון ויצמן למדע". ישראל כרמי, ד"ר בוארטו וד"ר רות ים נפגשו עם שיפאא לימדו אותה למדוד את כמות האיזוטופ פחמן 14 בדגימות שונות, וסייעו לה לקדם את מחקרה.
הצלחה, כמו שאומרים, גוררת הצלחה נוספת. וכך, בעקבות הצלחתה של שיפאא, החלה גם אמאני כמאל מחאמיד, גם היא מאום אל-פחם, להתעניין באותו נושא. היא התמקדה בקביעת גיל המים במקורות (מעיינות וקידוחים) בהרי יהודה וירושלים. אמאני: "לצורך העבודה הזאת הקמנו ממש צוות מחקר: ד"ר אליזבטה בוארטו, ד"ר יוסף יחיאלי מהמכון הגיאולוגי, המורה שלנו מאום אל-פחם, אבו סאמח, ואני. אספנו דגימות של מים מארבעה מעיינות בהרי ירושלים, אחר כך עשינו את המדידות במעבדה. מצאנו את כמות הטריטיום ואת כמות הפחמן 14 במים, וכך ידענו שגיל המים במקורות אלה הוא 40-50 שנה.
השנה תמשיך את המסורת חנין מחאמיד, שתתמקד ב"תיארוך עצים עתיקים". עבודה זו תתבצע בשיתוף עם הקרן הקיימת לישראל. "הבנות רציניות, סקרניות, מקשיבות ומוכנות ללמוד", אומרת ד"ר בוארטו. "הן מושכות את העבודה קדימה, ואנחנו מקווים שימשיכו להתקדם". שיפאא ואמאני כבר מסמנות את "המטרה הבאה" - לימודי רפואה.