רגעים של חסד

01.03.2006
ליאור מעיין. יופי פיוטי
 
מדענים הם לפעמים משוררים. במבט ראשון הצירוף הזה עשוי להיראות נדיר למדי, אבל אם לשפוט על-פי מספר המועמדויות שהוגשו לפרס עידוד היצירה בין מדענים לזכרו של פרופ' עפר לידר, אין מנוס מהמסקנה שמדובר בתופעה נפוצה למדי. לא פחות מ-181 מדענים-משוררים ומדענים-סופרים שלחו מיצירותיהם,שנבחנו על-ידי ועדת השיפוט אשר בראשה עמדה פרופ' עדנה מוזס, וכללה את חיה הופמן, פרופ' שלמה וינר, רחל חלפי, רוני סומק וצבי עצמון. חברי ועדת ההיגוי של הפרס היו (בנוסף לחברי ועדת השיפוט) אהרון אפלפלד, חיים באר, שולמית גלבוע, פרופ' אבנר טריינין, פרופ' מיכאל סלע, ופרופ' רות קרטון-בלום.
 
בפרס הראשון זכה ליאור מעיין, מנכ"ל חברה המפתחת מיכשור רפואי, חבר לשעבר בוועדה הלאומית לביוטכנולוגיה. מעיין, יליד תל אביב, בן 41, נשוי ואב לשלושה, הוא בוגר "תלפיות", בעל תואר ראשון מהאוניברסיטה העברית ותארים שניים מהטכניון ומ- INSEAD. באופן לא מפתיע הוא גם בוגר סדנת השירה הערבית-עברית הראשונה של עמותת "הליקון", וקורסי הכשרת מנחיםלכתיבה של מתא"ן (מרכז תרבות ואמנות לנוער).
 
בנימוקי ועדת השיפוט נאמר: "שיריו של ליאור מעיין מצטיינים ביופי פיוטי, בשכלול טכני ובאמירה הגותית מורכבת. לפנינו משורר המודע היטב למלאכת השיר, תוך הפנמת חטיבות מרכזיות בשירה הישראלית של חמישים השנים האחרונות. שיריו מנהלים דיאלוג עם שירתם של משוררים כיהודה עמיחי ודוד אבידן, אך החוויות המובעות בהם הן אישיות וייחודיות ומרמזות לעיתים לביוגרפיה של המחבר. יחד עם זאתאין מדובר בשירה חווייתית מובהקת, שכן דרך הזווית האישית חותר המשורר אל ההכללה האקזיסטנציאלית והמטאפיסית.
 
"שירתו של מעין היא שירה מפוכחת, לעיתים אירונית, המציגה דובר חסר אשליות ביחס למצבו של האדם המודרני. האין-סופי הוא תעתוע, ולא נותר אלא להתנחם ביום-יומי, במחזורי, ברגעי החסד המציעים יופי שקט. אין שירה סוערת, אקסטאטית וריגושית. המשורר מעדיף את המבנה השירי המוקפד והמסודר ואת הניסוח הלוגי, הכמעט מדעי.
 
"ההנאה שמפיק הקורא מקריאת השירים הללו היא קודם כל הנאה אינטלקטואלית, שכן הם מתמודדים באומץ עם כמה מן המתחים והסוגיות המעסיקים רבים מאיתנו,כגון תהייה של שאלת קיומו או אי-קיומו שלהאל, סופיותו של האדם ופתרון הסכסוך הערבי-ישראלי. להנאה זו מצטרפת גם ההנאה מן השלמות הצורנית של הטקסטיםהשיריים: ההקפדה על חרוז ומצלול (בחלק מהשירים), משחקי המילים, הסימבוליקה המקורית והמטפוריקה העדינה והקולעת. בכל אלה משתמש המשורר במידה, שכן הוא חסיד האמירה המאופקת וההיפוך האירוני".
 
בפרס השני זכתה נעה ורדי, סטודנטית לרפואה שנה שישית, האוניברסיטה העברית, ובפרס השלישי - תהילה בר יהודה, סטודנטית לתואר שני בטכניון (שהגישה סיפור קצר). בנוסף צוינו לשבח עשרה יוצרים ויוצרות נוספים (לפי סדר א"ב): ארנון ארזי, אריק דהן, שירה חתומי, דוד יפה, שרית לכיש, דורון מרקוביץ', מורן סרף, בועז צבאן, הילה קנובלר ומשה שטיין.
 
פרס עידוד היצירה בין מדענים לזכרו של פרופ' עפר לידר הוא מפעל של עמותת "שירת חייו - לזכרו של עפר לידר", שהקימו מדענים, סופרים ומשוררים, מוקירי זכרו של המדען המשורר. עפר לידר נולד בטבריה, בגר בירושלים, למד בגימנסיה העברית ושירת בנח"ל. לאחר מכן למד וקיבל תואר ראשון ושני בפקולטה לחקלאות של האוני-ברסיטה העברית. בהמשך בחר להתמקד באימונולוגיה, וקיבל תואר שלישי במכון ויצמן למדע. לאחר שביצע מחקר בתר-דוקטוריאלי בהרווארד, שב למכון ויצמן למדע והצטרף, כחוקר בכיר, למחלקה לאימונולוגיה.
 
עוד בהיותו תלמיד מחקר לתואר שלישי חלה בלוקמיה, ובמשך 23 שנים נאבק במחלה באומץ ובאופטימיות, עד ליומו האחרון. בשנת 2002 שלח שיר ראשון למוסף לספרות ולאמנות של "ידיעות אחרונות", בעריכת זיסי סתוי ושולמית גלבוע. השיר שפורסם ("זיכרון") היה רמז לשירים הבאים, שהצטיינו באמת פנימית חסרת פשרות, יופי מרטיט ואהבת אדם.
 
הפרס הוענק לזוכים בערב זיכרון מיוחד שהתקיים באחרונה במכון. בחלק המדעי של הערב, לאחר דברי פתיחה מאת פרופ' יאיר רייזנר, ראש המחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע, נשא פרופ' ישראל ולודבסקי הרצאה בתחום חקר הסרטן. לאחר מכן החל החלק הספרותי, שבו השתתפו מדענים, סופרים, משוררים ורבים ממוקירי זכרו של עפר. נשיא המכון, פרופ' אילן חת, נשא דברי ברכה. פרופ' ירון כהן ממכון ויצמן למדע, פרופ' דני כספי מהמרכז הרפואי סוראסקי בתל אביב, ואסנת לידר, אלמנתו של עפר, סיפרו על עפר ועל הפרס הנושא את שמו. פרופ' יוסף ירדן, דיקן מדרשת פיינברג של מכון ויצמן למדע, והמשוררים אגי משעול ופרופ' אבנר טריינין ניהלו דיון על מדע ויצירה, ולאחר מכן חולקו הפרסים לזוכים. את הערב הנחה פרופ' בני גיגר, דיקן הפקולטה לביולוגיה של המכון.
 

לשיתוף:

 

 

 

 

פודקאסטים
אינסטגרם