דבר אלי בפרחים

 

את עולמי עם שחר את לי כל היום
את עולמי בלילה את החלום
את בדמי ברוחי ולבבי
את הניחוח המתוק הפרח בגני

 

כשתל-אביב הייתה עיר קטנה ואנשים בה מעט, הילד דוד דנון הלך לגן הילדים, הסתכל על העולם שסביבו - וצייר. כשלמד בבית-הספר התיכון - צייר. כפעיל באצ"ל, בימי מלחמה ובתקופות רגיעה - צייר. כסטודנט בבית-הספר לרפואה בז'נבה - צייר. כשהצטרף כמדען למכון ויצמן למדע - בו עבד 32 שנים - המשיך לצייר. רק טבעי שכגמלאי, לצד עיסוקים אחרים, הוא עדיין מצייר את העולם, כפי שהוא רואה ומבין אותו.

פרופ' דוד דנון, רופא, מדען, חלוץ ומורה דרך בחקר הביולוגיה של ההזדקנות, כיהן בעבר כמדען הראשי של משרד הבריאות. בתפקידים אלה למד את חשיבותם המכרעת של הפרטים הקטנים, היוצרים יחד תמונת מציאות. את התובנה הזאת הוא מביא לציוריו, במשיכות מכחול קטנות, עדינות, מדויקות (אקריליק, ולעיתים שמן). העולם על-פי פרופ' דנון הוא עולם רך, ערפילי משהו, כמעט שקוף, רומז על משהו שמעבר, שיתחדד ויתברר עוד רגע קט, כשיתפוגגו ערפילי הבוקר, עולם פסטורלי, בו פורחים הפרחים, ודיוקנאות האנשים המצוירים נבחרים היטב ובקפדנות. הצייר דוד דנון קפדן ושואף לשלמות כמו שהיה, לפניו, הרופא והמדען פרופ' דוד דנון. כאז כן עתה, הוא ממשיך לנסות להבין את העולם. אלא שהמבט, שבעבר התמקד בעולמם של תאים מיקרוסקופיים, נע לאחור במעין "זום-אאוט", התרחק, ועכשיו הוא רואה תמונה גדולה - ומורכבת -בהרבה: תמונה של פרח שלם, קבוצת פרחים. הרצון להבין, לחקור, עדיין קיים. תעלומת החיים עדיין מרתקת, עדיין מהווה אתגר. ופרופ' דנון, בדרכו הישנה-חדשה, במכחוליו  בצבעיו, נענה לאתגר הזה.