אנליזה וסינתזה

 

 

מגדל קופלר, שבו פעל במשך שנים רבות המאיץ על-שם קופלר במרכז קנדה לפיסיקה גרעינית, ואיפשר למדעני המכון לפעול בחזית המדע העולמית, משנה בימים אלה את ייעודו. מאיץ החלקיקים שסיים את תפקידו המדעי יהפוך למוצג היסטורי, והמגדל ישמש כאתר ייחודי לאירוח אורחים רמי מעלה. האתר יהווה נקודת מפגש ייחודית בין מדע לאמנות, כאשר האמנית מיכל רובנר תיצור במיוחד למטרה זו סדרת עבודות שיוצגו במקום, בהשראת מפגשים שהיא מקיימת עם מדעני המכון.

במפגש עם חברי מועצת המנהלים של המכון תיארה רובנר, הנחשבת לאמנית הישראלית המצליחה בעולם, את דרך עבודתה. "כוונתי היא ליצור עבודות שיתייחסו לתחומי המחקר השונים שלכם. באחת הפגישות הראשונות שלי עם המדענים במכון דנו בהיבטים המשותפים של התחומים שלנו, וחשבנו על כך שמדענים ואמנים נמצאים שניהם על סף הלא-נודע. יש לי הרגשה שהדחף המניע אתכם לעשות את מה שאתם עושים, והדחף שלי - מקורם במקום דומה, אולם אנו משחקים במגרשים שונים, שחלים בהם חוקים שונים.

"לאחר שקיבלתי מהמדענים את ההסבר המדעי למה שאני הולכת לראות, אני אומרת - תראו, אני מקווה שלא איכפת לכם שעכשיו, כשאני ניגשת לעבודה, אני עלולה להתעלם מכל השיקולים שלכם ולהתבונן על זה מחדש. ועדיין, יש משהו באנרגיה של המקום הזה, של החיפוש הנחוש, המבט המרוכז, הסקרנות, התשוקה לפענח דברים. ובנוסף, התעלומות והסודות שקיימים בעולמות החדשים שלכם, שבשבילכם הם ממשיים: העולמות המילימיקרוניים ואלה שמצויים מיליוני שנות אור מכאן. כל אלה מעוררים בי תשוקה לפלוש, להתנסות בכך, וליצור משהו חדש מעולמות המציאות שלכם.

"אני רוצה לשתף אתכם בכמה מתהליכי העבודה שלי שהם רלוונטיים לנושא הזה, ולדבר על נקודות המוצא של החיפוש שלי. אני תמיד מתחילה במציאות - מתעדת או אוספת דברים מהמציאות. תוך כדי כך אני מוחקת פרטים שאינם רלוונטיים, ונשארת עם איזשהו מינימום הכרחי. אני תמיד שואפת להגיע לדבר היסודי, הבסיסי, מרחיקה אותו מהזהות המקורית שלו, מהסביבה שלו, מההקשרים, מהתכונות הספציפיות. כך זה יכול להיות כל דבר בכל מקום. יחידת חיים. שמתי לב שככל שאני מוחקת, כך אני מגלה יותר.

"אני אוהבת לצפות ברגעים האלה, בהם דברים מתחילים או נגמרים, נקשרים או מתנתקים, בהם הגבולות מתעמעמים. אני יודעת שבמדע הגבולות לעיתים מתעמעמים, אבל עדיין יש בו מחויבות גדולה לעובדות. האמנות יכולה כולה להתקיים תוך ניתוק מוחלט מהמציאות, ללא קשר לעובדות, באזורים של אי-בהירות ודו-משמעות, ויכולה להעביר משמעויות שונות וסותרות בעת ובעונה אחת. בעבודתי מתחוללים שינויים, אך אין עלילה. אני מחפשת את הדברים שמתחת לסיפור. אלה הן לולאות אין-סופיות, ללא התחלה או סיום. אני קוראת לעבודות אלה 'מצבים'. אלה הם מצבים בלתי פתורים, חוזרים על עצמם, משתנים, עם מידה מסוימת של שבירות.

 

"לעיתים קרובות אני מערבבת מציאויות של מקומות שונים וזמנים שונים, מותחת את ציר הזמן לתוך עבר ועתיד דמיוניים. אני מחלקת את הזמן ליחידות לא לינאריות ולא כרונולוגיות, ומחברת שכבות של זמן מואץ ומואט.

 

.  "יכולתי ליצור את כל מרכיבי העבודה באמצעות אנימציה ממוחשבת או חומרים מפוברקים, אך יש משהו בדימוי האמיתי, שנלקח מהמציאות, שאפילו כאשר אני מוחקת אותו, שוברת אותו, משנה אותו, מסדרת אותו מחדש - משהו ממנו ממשיך לשרוד. משהו שנושא עדות למציאות אפשרית. שאריות של מציאות. עקבות של חלקיקי מציאות שממשיכים לתקשר. כאשר אתה לוקח משהו, שובר אותו לחתיכות או מרכיב אותן ביחד - משהו בלתי צפוי תמיד יופיע. זו הסיבה לרצון לעשות זאת שוב ושוב.

"העבודה שאני קוראת לה 'מקום' התחילה באיסוף אבנים מבתים מפורקים - ישראליים ופלסטיניים, ממקומות כמו ירושלים, חיפה, חברון, שכם, הגליל ועוד. ההחלטה הייתה לא לחתוך את האבנים, למרות ההבדלים ביניהן, אלא למצוא דרך לחבר ביניהן. מציאת האבן הנכונה שתתאים לפאזל הייתה כמעט עבודה ארכיאולוגית. המבנה הזה, קולאז' של ביוגרפיות, זמנים ומקומות במשקל 60 טונות, יועד לעבור שינויים גיאוגרפיים.

 

"הסימון והמיספור של האבנים, שנעשה לצורך ההריסה והבנייה מחדש, הזכיר לי אינדקס. וכך הוא הוסט מאמירה 'על משהו' למשהו".