בין מילים לעובדות

 

"שירה היא להוציא דברים מהקשרם ולהשאירם עצמאיים".

מעזבונו של יהודה עמיחי

 

פרסי עידוד היצירה על-שם עפר לידר הוענקו באחרונה, במכון ויצמן למדע, למדענים, לרופאים ולמהנדסים אשר נותנים ביטוי ומקום בחייהם לכתיבת ספרות ושירה. הגשר שהם יוצרים בין מדע ורוח מהווה הוכחה לאפשרות החיבור בין שני העולמות - חיבור אותו גילם פרופ' עפר לידר, מדען במכון ויצמן למדע, משורר ואיש רוח, שמת לפני כחמש שנים, בגיל 49, ממחלת הלויקמיה. בתחרות הכתיבה שהתקיימה לזכרו - זו השנה הרביעית - השתתפו השנה כ-80 יוצרים.

אסנת לידר, אלמנתו של עפר, נשאה דברים לזכרו, וסיפרה על ההתמודדות עם המחלה, אותה הפך למנוף לחיים - חיי לימוד, יצירה, מחקר, תרבות וקשרים אנושיים חמים וקרובים עם חברים ובני משפחה. שלוש הצלעות שהרכיבו את ביתו של עפר וליוו אותו בחייו - מדענים, סופרים ומשוררים, חבריו ובני משפחתו - הן שמרכיבות כיום את עמותת "שירת חייו", שפועלת לקרב בין מילים לעובדות. פרופ' ירון כהן, שהנחה את עפר בעבודת הדוקטורט ומאוחר יותר היה חברו הקרוב ושותפו למחקר במחלקה לאימונולוגיה, דיבר על המסורת של תחרות השירה כאמצעי לשמר את זכרו של עפר. "שנה אחר שנה אנו חוזרים וקוראים בשיריו, ורואים את השפעתו על אנשים אחרים", אמר. "משתתפי התחרות כותבים את השירים שלא הספיק לכתוב, וממשיכים את דרכו".

פרופ' דניאל זייפמן, נשיא המכון: "למעשה, קיים קשר רחב בין המדע לתרבות: אלה הם בני-האדם (כלומר המדענים) שעושים את המדע. אחרי ככלות הכל, המדען הוא אדם החי במסגרת התרבות. יש לו שפה, קודי התנהגות, דת, מנהגים, נורמות התנהגות ומוסר. כל הגורמים שמגדירים את התרבות - מגדירים גם אותו. לכן, הדרך שבה המדען עובד, הדרך שבה הוא מבצע את עבודתו, מושפעת עמוקות מהרקע התרבותי שלו. כולנו מבחינים בכך כאשר אנחנו עובדים עם עמיתים זרים, שבאים מתרבות שונה. לעיתים קרובות אנחנו אומרים 'זוהי דרך חשיבה, או פעולה, אופיינית למדען גרמני, או צרפתי, או אמריקאי'. עם זאת, באופן מפתיע, הממצאים והתובנות, שהם התוצאה הסופית של המחקר,  הם 'חסרי תרבות': כל מי שמבין את ההיבטים הטכניים של המחקר יוכל להבין ולהטמיע את משמעותו, ללא תלות ברקע התרבותי שלו. משוואה היא משוואה, תרופה היא תרופה, ופוטון הוא פוטון. הניסוי יעבוד באופן זהה כאן ובברלין. תוצאות הניסויים הן אוניברסליות, הן אינן תלויות בתרבות מסוימת אחת. ועדיין, מדובר בתוצר של תרבות מוגדרת, משום שהוא נעשה על-ידי בני-אדם, תוך שימוש במכלול הערכים המגדירים את תרבותם.

 

"לעפר לידר הייתה יכולת ייחודית לתרום לתרבות תרומה כפולה: באמצעות עבודתו המדעית ובאמצעות השירה. בעיני, הוא אחת הדוגמאות הטובות ביותר להישגים של התרבות: היכולת להשפיע על העולם לא רק באמצעות מילים - אלא גם בגילוי ובהבנת עובדות".

המשוררת אגי משעול דנה בשאלה מהי מוזה. "האם זאת ציפור רבת יופי? חסד מלאכי? דמון? שפת אלים חרישית? להגדיר מה זה מוזה זה לנסות לתפוס פרפר במעופו. אי-אפשר לתפוס אותה - היא באה והולכת כרצונה", אמרה, וניסתה בכל זאת, בסיוע דברי משוררים, פילוסופים ואמנים, לעמוד על טיבה ועל טיב מערכת היחסים שלה עם האמן. "כל מה שיש באהבה יש במוזה: חיזור, חרדת נטישה, תלות, געגועים, ואושר על זה שהיא שורה".

פרופ' דני כספי, מחברי עמותת "שירת חייו", דיבר על חשיבות ההמשכיות של מפעל ההנצחה ועל הצורך בהמשך התמיכה בו.

 

בני משפחתו של פרופ' עפר לידר העניקו את הפרסים לזוכים. בפרס הראשון זכה ד"ר ארז פודולי על שיריו. בעיניו, היצירה המדעית והשירה חולקות את הרגע שבו נשפך אור חדש על שולחן העבודה. היכולת ללכוד את הרגע הזה מתיכה יחד את המדען אל המשורר. אחר-כך, כבר בוערת החובה לספר לעולם שמסביב.

"גם אם נכחיש, אני חושב שכל מי שכותב זקוק לרגע הזה, לצלצול הטלפון הגואל בשעת ערב מאוחרת, לקול המבשר: זכית. כי אנחנו כותבים הרבה, במשך שנים, רוב הזמן למגירה, וברגע אחד המגירה עולה על גדותיה והשירים נלחצים החוצה, כמו אצבעות מתוך נעל שפתאום קטנה", אמר. הוא סיפר על הערב שבו צילצל לבסוף הטלפון, והודה לחבר השופטים על ההכרה שהעניק לו.

 
במקום השני זכה ד"ר יאן כגנוב על סיפורו "אטרזיה ביליארית". ד"ר כגנוב סיים לימודי רפואה בקישינב, מולדובה, שם נולד וגדל. בשנת 1990 עלה לישראל, עבר את כל שלבי ההתמחות הרפואית בבית-החולים בנהריה, ושירת בצה"ל כרופא קרבי. משנת 2002 הוא מכהן כמנהל רפואי של איזור הגליל העליון ב"מכבי שירותי בריאות". הוא כותב שירה וסיפורת ברוסית, ועד כה פירסם ארבעה ספרים. נשוי לענת, ולהם שני ילדים: ליה (10) ודוד (6.5).

במקום השלישי זכה ד"ר אלישע בר-מאיר, על סיפורו "החביתה של אלפונסו". ד"ר בר-מאיר, רופא רדיולוג, מנהל את מכון הרנטגן בבית-החולים "בני-ציון" ומרצה בכיר בפקולטה לרפואה של הטכניון. הוא עוסק בדימות איברים ורקמות.

 

ציונים לשבח ניתנו לד"ר צפריר קולת, בעל תואר שלישי בפיסיקה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, מנהל תוכניות ופיתוח מוצרים בחברת מיכשור רפואי, על שיריו; ולאורן שלף, חוקר במכון לחקר המדבר, בעל תואר שני באקולוגיה של אזורים צחיחים מאוניברסיטת בן- גוריון בנגב, על סיפורו "שיטפון מאוחר".