תורת המיתרים

 

מי שלא היה בן עשרים ומשהו בשנות ה-70 הפסיד חוויה שלא כדאי להחמיץ. השילוב של תמימות נעורים עם אמונה ברוח האדם, יחד עם מוסיקת רוקנ'רול וכל הסממנים הנלווים אליה, יצר תערובת חד-פעמית ובלתי נשכחת. למשל, קשה לשכוח את להקת "קמפוס", שנגניה הסטודנטים הרקידו בקיץ 1971 את אורחי מועדון הריקודים שפעל במלון "דן אכדיה" בהרצליה פיתוח. אבל הימים חולפים, השנים עוברות, והנוער של אז, ברובו, כבר "הסתדר בחיים". הנה, למשל, הגיטריסט המוביל של להקת "קמפוס" הוא כיום פרופ' ישראל רובינשטיין מהמחלקה לחקר חומרים ופני שטח במכון ויצמן למדע. כך חולפת תהילת עולם.

 

רובינשטיין החל לנגן באקורדיון, וכתלמיד תיכון נסע כמלווה של להקת ריקודים לסיור לימודי בצרפת. כשהתגייס לצה"ל החל ללמוד בכוחות עצמו לפרוט על גיטרה חשמלית. לאחר הופעה מאולתרת אך מוצלחת ביום העצמאות על במת בידור בראשון-לציון, כאשר כבר היה סטודנט לכימיה, החליט למסד את הלהקה ולהפוך אותה למקור הנאה והכנסה כאחד. כך נולדה להקת "קמפוס" שהופיעה בתחילה בעיקר בחתונות, ועם הזמן התקדמה ונבחרה להופיע במלון "אכדיה". בהמשך הופיעה הלהקה במועדונים ובאירועים רבים ושונים.

 

באחד האירועים שבהם הופיעו חברי "קמפוס" התארח הזמר מייק ברנט, שלא היסס לעלות לבמה ולשיר עם הלהקה את להיטיו הגדולים. אחרי שנתיים של הופעות נטש רובינשטיין את הלהקה והמשיך את לימודיו לקראת תואר שלישי בכימיה, ובמקביל הקדיש זמן רב ללימוד נגינה בפסנתר. בהתאם למפלס הרצינות העולה, נטש גם את המוסיקה הקלה ועבר להתעניין יותר במוסיקה קלאסית.

 

מי שעובר כיום ליד ביתו של פרופ' רובינשטיין אינו יכול שלא להבחין בקולות נגינה הבוקעים ממנו, אלא שברוב המכריע של המקרים הנגנים הם אשתו של פרופ' רובינשטיין, בלהה, שהיא פסנתרנית ומנהלת הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה בתל אביב, וארבעת ילדיהם, אשר כולם ניגנו בכלים שונים וחלקם ממשיכים בכך.