פרגמטים, דוגמטים ויהודים לבנים

01.03.2003
כותרות מתוך Das Schwarze Korps ("הגייסות השחורים")
 
המאמר הראשון הופיע בקיץ 1937: "ניצחונה של האנטישמיות הגזענית הוא רק חלק מהמערכה... אין זה האיום של היהודי כנגדו אנו ניצבים. אלו הם הרוח והחשיבה אותם הוא מפיץ. ואם הנושא והמפיץ של רוח זו אינו יהודי כי אם גרמני, אזי מן הראוי להילחם בו כפל כפליים, שכן הוא, בניגוד ליהודי, יכול להסוות את מקורותיו הרוחניים. נושאי חיידקים כאלו נקראים בלשוננו 'יהודים לבנים'".
 
כך התחיל המאמר "'יהודים לבנים' במדע", שהתפרסם ב15- ביולי 1937 בעמוד השער של Das Schwarze Korps ("הגייסות השחורים"), הביטאון הרשמי של האס.אס. על החתום היה יוהנס שטרק. "היהודי הלבן", שאליו כיוון המאמר, היה וורנר הייזנברג (שלא היה כלל וכלל יהודי), "מר תורת הקוונטים", מגדולי הפיסיקאים של כל הזמנים, אבי פרויקט האטום הגרמני, איש מרתק, בעל סיפור חיים מפותל שמעטים כמותו מעטרים את ההיסטוריה האנושית, דגול בעיני מעריציו ושנוי במחלוקת בעיני רבים. הסיפור שמאחורי המאמר "היהודים הלבנים", והמאמר שבא בעקבותיו, הוא דוגמה קטנה אך נוקבת לאופן שבו תורת הגזע הסהרורית הכתה שורש, פרצה גבולות של מדינות ותחומי עשייה, והכתימה אפילו את הממסד המדעי הבין-לאומי.
 
מי היה, אפוא, מחבר המאמר, אותו יוהנס שטרק? הכרוניקה של פרסי נובל מציינת אותו כחתן הפרס לפיסיקה לשנת 1919 על תגליתו הניסיונית: אפקט שטרק, שהוא פיצול של קווי בליעה ספקטראליים בהשפעת שדה חשמלי. קרוב וודאי שאותו שטרק היה מתהפך היום בקברו אילו ידע שלדפי ההיסטוריה הוא ייכנס בזכותם של איינשטיין, הייזנברג ודומיהם, נושאי הדגל של המדע "היהודי" שנגדם ניהל מערכת שיטנה.
 
כפיסיקאי צעיר ומלא אמביציה החל שטרק את הקריירה שלו כפרופסור באוניברסיטת אאכן, משם עבר לגרייספלד, ובהמשך השתקע בווירצבורג. בעת מלחמת העולם הראשונה ולאחריה זוהה שטרק יותר ויותר עם החוגים הגרמנים הלאומניים. בד בבד, לצד כל הישגיו המדעיים המרשימים, זרועה דרכו בכישלונות מקצועיים ובאכזבות. כך, למשל, כשניסה לקבל את הקתדרה הפרופסוריאלית היוקרתית באוניברסיטת גטינגן, ניתנה זו (בהשפעתו של ארנולד זומרפלד, הפיסיקאי התיאורטי הדגול) לתלמידו של זומרפלד, פטר דבאי. שטרק מאשים בכישלונו את "החוגים היהודים של המתמטיקאים והפיסיקאים התיאורטיים" ואת "מנהל העסקים הפעלתן שלהם" פרופסור זומרפלד. הקוקטייל של נטיות פוליטיות מוקצנות ואכזבות אישיות הפך את שטרק (יחד עם מורו הרוחני, פיליפ ליינארד, אף הוא חתן פרס נובל), לנושא דגל האנטישמיות בפיסיקה הגרמנית. דרכו בפיסיקה, בעיקר דחייתו את הפיסיקה המודרנית - תורת היחסות ותורת הקוונטים המהפכניות - דחקו אותו יותר ויותר ממרכז העשייה.
 
מאבקו באיינשטיין לבש בהדרגה צביון אישי. שטרק וליינארד הקימו אגודה פיסיקלית חדשה בשם Deutsche Physik, שאיגדה שלוש קבוצות: פיסיקאים שמרניים שהתנגדו, וברובם אף לא הבינו, את חידושיהם של איינשטיין, בוהר, הייזנברג ודומיהם; אנטישמים מתנגדי יהודים במדע; וחוגים ימניים-לאומניים, שחברו כנגד עמדתו ה"בין-לאומית", שוחרת השלום, של איינשטיין ותמיכתו ברפובליקה של ויימאר. תחת קורת הגג הזאת התאגדה והתפתחה האופוזיציה ל"פיסיקה היהודית". שטרק הצטרף למפלגה הנאצית עוד לפני עלייתו של היטלר לשלטון, ומשזה התמנה לקאנצלר, קטף את פירות נאמנותו. תחילה התמנה לנשיא ה- Imperial Physical-Technical Instituteהיוקרתי (מקביל למכון התקנים הלאומי), ובהמשך - לתפקיד נשיא קרן המחקר הגרמנית (DFG). ככל שרב הבוז שעמיתיו המדענים הפנו כלפיו, כך רבתה ההכרה שלה זכה מצד המפלגה והשלטון. אך כאן גם היה טמון זרע הפורענות, מבחינתו של שטרק. כשהגיע רגע האמת והמשטר הנאצי נדרש לבחור בין אלו שיביאו תועלת למאמץ המלחמה, כדוגמת הייזנברג, לבין סהרורים מסוגו של שטרק - בא הקץ לקריירה של המדען הנאמן, שלא טרח להתעדכן בחידושי המדע.
 
בשנת 1937 הגיעה החשיפה הפומבית של שטרק לשיאה. במאמר "היהודים הלבנים" הוא העז לתקוף לא רק את איינשטיין, אלא גם את עמיתיו הארים. הוא מנה את פשעיו של הייזנברג: הייזנברג מגן על ומלמד את תורת היחסות של איינשטיין, הייזנברג מונה למשרת פרופסור בגיל צעיר בלחץ הלובי היהודי ("כמובן"), ועוד, כיד הדמיון. למען מי שעדיין לא הבינו את תפיסת "היהודי הלבן" הוסיף שטרק מושג מצמרר נוסף: היהודי הלבן הוא "אוסייצקי של הפיסיקה". קארל פון אוסייצקי היה פציפיסט גרמני, מהמעטים בגרמניה שהעזו לקום בגלוי כנגד הנאציזם, חתן פרס נובל לשלום. בעת כתיבת המאמר היה פון אוסייצקי כלוא במחנה דכאו, שם מת כעבור שנה.
 
המאמר בביטאון "הגייסות השחורים" סימן את תחילתו של מאבק מר בתוך הממסד המדעי הגרמני, ואת תחילתה של תקופה סוערת בחייו של הייזנברג. אולם מעניינת לאפחות היא התהודה הבין-לאומית שלה זכה המאמר. השקפותיו של שטרק הובאו לידיעתו של עורך כתב העת המדעי הבריטי היוקרתי Nature, שכתב לפיסיקאי כי Nature וקהל קוראיו יהיו מעוניינים לדעת את דעתו על "הקשר בין קבוצת אנשים 'מסוימת' לבין עשייה מדעית". חליפת המכתבים בין העורך לבין שטרק הולידה בסופו של דבר מאמר מוזמן על הנושא: "ההשפעה היהודית על המדע בגרמניה ובמקומות אחרים". המאמר בן שניים וחצי העמודים, מאת פרופסור י. שטרק, נשיא ה- Imperial Physical-Technical Instituteבברלין, התפרסם ב- Nature באפריל שנת 1938, תחת הכותרת "רוח פרגמטית ודוגמטית בפיסיקה".
 
היום, ממרחק של יותר מ-60 שנה, קשה להאמין שכתב עת מדעי כה יוקרתי כמו Nature ייתן בימה להגיגי אנטישמיות כגון אלו. מובן ששטרק היה צריך להתאים עצמו לקודים התרבותיים של העולם האנגלו-סקסי. המאמר ב- Nature היה גרסה מרוככת מאוד של האידיאולוגיה הנציונל-סוציאליסטית ששטרק היה נושא דברה. לפי שטרק, האופן שבו מתבצע מחקר מדעי תלוי באופי המדענים, בלאומיותם ובשיוכם הגזעי. הגישה למחקר המדעי בפיסיקה נחלקת באופן גס ל"פרגמטית" ו"דוגמטית". המדען הפרגמטי רוצה לגלות את חוקי הטבע באמצעות הניסוי הפיסיקלי. הוא יכול להשתמש במושגים תיאורטיים, אך אם התיאוריה אינה מתאימה, עליה להיזנח. ה"רוח הפרגמטית" בפיסיקה היא שהביאה לתגליות הגדולות. נושאיה היו ארים, בעיקר בני הגזע הנורדי (כמו גליליאו - אכן בן הגזע הנורדי - וניוטון). לעומתה, הגישה ה"דוגמטית" ראשיתה ברעיון תיאורטי שרירותי שנהגה במוחו של המדען. בעלי הגישה הדוגמטית משתמשים ב"אקרובטיקה פיסיקלית-מתמטית" כדי לקשר את רעיונותיהם אל המציאות הפיסיקלית. הם מדגישים הדגשת יתר את התוצאות הניסיוניות המתאימות לתורתם, ומתעלמים מממצאים שאינם מתאימים לתיאוריה שלהם. קבוצת הפיסיקאים הדוגמטיים - בעיקר יהודים או אנשים שחולקים את הרוח היהודית במדע - כוללת את ענקי הפיסיקה: זומרפלד, שרדינגר, הייזנברג, וכמובן איינשטיין. ומדוע השפעתם כה גדולה? מכיוון שבניגוד לפיסיקאים הפרגמטיים, הם אינם בוחלים בשימוש במאמרים, כתבי עת, ספרים והרצאות ליצירת תעמולה בין-לאומית לצורך קידום רעיונותיהם. לפי שטרק, יהודים מילאו תפקיד היסטורי מכריע בקידום הדוגמטיזם הדתי, הדוגמטיזם המרקסיסטי הבין-לאומי, ועתה הם אחראים לקידום הדוגמטיזם המדעי.
 
המאמרים הללו, שנדפסו כאמור בביטאון האס.אס. וב- Nature, הביאו בעקבותיהם גם תגובות מפתיעות למדי. למשל, לאחר הופעת המאמר השני קיבל שטרק מכתב מידידו ומורו הרוחני, פיליפ ליינארד: "תמהני איך מצאת לנכון לפרסם מאמר ב-'עיתון היהודי Nature '". תשובתו של שטרק (אם הייתה כזאת) לא פורסמה מעולם. קריאה נוספת:
 
J.Stark, The pragmatic and the dogmatic spirit in physics. NATURE 141,770 (1938)-1
M.walker, NAZI science, perseus Publishing,Ma. (1995)-2
D.C. Cassid, Uncertainy, the life and science of  Werner Heisenberg Freeman, N.Y . (1992)-3.
 
וורנר הייזנברג
 
 
 
יוהנס שטרק
 

לשיתוף:

 

 

 

 

פודקאסטים
אינסטגרם