המדע בא אל ההר

 

 

מסביב נהם הסער. הגשם ניקד בטיפותיו הכבדות את החלון הקדמי, הרחב, של הרכב המסחרי שטיפס בכבדות במעלה ההר. המנוע הגדול רעם בקול בס, והמגבים שהיטלטלו בקצב מהיר גילו, מבעד לחלון, נוף הררי אפור. ערפילים כיסו את פסגת ההר שאליה כיוון הנהג, דני נוטמן, את הרכב. אבל בשביל יושבי הרכב המטרה לא היתה מעורפלת כלל ועיקר. צוות ה"מדענוע" של היחידה לפעולות נוער של מכון ויצמן למדע, בראשותו של דן פרי, מרכז ה"מדענוע" ביחידה, לא מוותר בקלות. ומעבר לפסגה, הם ידעו, בכפר הדרוזי מרר השוכן על צלע הר בגליל העליון, ציפו להם כמה עשרות בני נוער. מי שלא תמיד מצליח לבוא אל המדע, ה"מדענוע" בא אליו.

 

עוד פיתול, ועוד פיתול, עוד גניחת מנוע, והרכב המסחרי הגדול, המכונה "מדענוע", כבר חלף ליד בתיו הראשונים של הכפר, הסתובב בכיכר המרכזית, חלף ברחוב שזרזיפי מים עזים פיכו משני עבריו, והגיע אל בניין אשכולות פיס, שכמוהו אפשר למצוא כמה עשרות פזורים ביישובים שונים ברחבי ישראל. בפתח הבניין המתין להם מנהל הפעילויות בבניין, נאזם סירחאן. "ידעתי שלא תאכזבו אותנו ולא תביישו את הפירמה שלכם", אמר בחיוך גדול שנמתח מתחת לשפם עבות. "סופה, לא סופה, זה לא משנה. אחרי ההצלחה שקצרתם כאן בשנה שעברה הייתם חייבים להגיע גם הפעם. בבוקר, כשהחלה הסופה,אמרתי לכולם שאתם תגיעו למרות הכל".

 

במרכז הפיס המתינו למדריכי ה"מדענוע" כמה עשרות בני נוער מנומסים, בעלי עיניים בורקות והמון סקרנות. באופן טבעי, אולי, ההרצאה שחלקם שמעו באותו יום עסקה בברקים ורעמים. מבעד לחלונות הרחבים נשקפה מעבדת הדגמות אידיאלית. במקביל, בכתה אחרת עסקו בהדגמות ובהתנסויות בתחום ניפוח הזכוכית, בהדרכתו של מיודענו, דני נוטמן. ה"מדענוע" הוא רכב מסחרי המצויד במוצגים מדעיים ובעזרי הוראה, הניתנים להובלה ולהתקנה בכיתות ובחצרות בתי-ספר ומרכזים קהילתיים שונים. חלק ממתקני ה"מדענוע" מהדהדים - אם כי בפשטות מתבקשת - את מתקניו של גן המדע על שם קלור, מוזיאון המדע הפתוח הפועל במכון ויצמן למדע. עקרון הפעולה של המתקנים האלה פשוט יחסית: מותר לגעת, לנסות, לחוש את עקרונות הפיסיקה ואת תופעות הטבע. כך מתחולל תהליך של למידה חווייתית, מהנה, ולעתים מזומנות אפילו משעשעת למדי.

 

ה"מדענוע" הופעל בראשונה בשנת תשנ"ד במטרה להביא את החוויה והתענוג שבהבנת הטבע למקומות מרוחקים יחסית, שהתלמידים והמורים בהם אינם יכולים להרשות לעצמם "לקפוץ" מפעם לפעם למוזיאון עירוני גדול כלשהו, לאוניברסיטה, או למכון מחקר. מדריכי ה"מדענוע" הם אותם מדריכים העובדים בימים רגילים ביחידה לפעולות נוער במכון, ובגן המדע על שם קלור.

 

כך, למשל, המדריכה הילה דותן סיפרה לילדי מרר על תופעות אקלימיות כמו רוחות וברקים, והדגמותיה הפכו מושגים שונים הקשורים לאקלים למובנים הרבה יותר. לאחר ההרצאה חלקו עמנו התלמידים, סחר ורג'א, את רשמיהם: "היה מה זה מעניין. זו הרצאה מהחיים, לא כמו תוכנית הלימודים הרגילה שלנו, הצמודה לספר. כיף להבין מהמתרחש ממש לידך, את הרוח, הגשם, הברק והרעם".

 

מדני נוטמן שמעו הנערים והנערות על תכונותיה של הזכוכית, ממה היא עשויה, ואף התנסו בשמחה ובהתלהבות רבה בהדגמות השונות. לאחר שדני וסמיה סיימו להכין את האגרטל הקטן העשוי זכוכית, וגם נוכחו לדעת כי אפשר להפוך את הזכוכית למראה, ביקש דני מאחד הבנים כי לאחר השעור יביא לסמיה פרחים, כדי שתוכל לשים אותם באגרטל שיצרה.