נאחז באוויר

 

 

גבוה, מעל ערבות הנגב, בתא הטייס במטוס החד-מנועי הקטן שבנה במו ידיו, חש תלמיד המחקר רודי ברטוקי שהשמיים הם באמת הגבול. אבל האמת היא שזו בדיוק הרגשתו גם כשהוא יושב על כסאו במעבדה לחקר אנרגיית השמש שבמכון ויצמן למדע. הוא אולי לא יודה בכך בגלוי, אבל הן תחום המחקר שבחר והן תחביבו הלא שגרתי מצביעים על דפוס התנהגותי ברור: רודי ברטוקי נהנה להיאבק עם כוחות הטבע.

 

"עוד כשהייתי ילד בן שש, בשוודיה, רציתי לטוס", אומר ברטוקי, סטודנט לדוקטורט במחלקה למדעי הסביבה ולחקר האנרגיה שבמכון. "התעניינותי בטיסה גלשה במהירות מבנייה והטסה של טיסנים לא ממונעים להפעלת טיסנים ממונעים באמצעות מערכת של שליטה מרחוק. בגיל 23 קיבל תואר שני בהנדסת אווירונאוטיקה, וכמה חודשים מאוחר יותר כבר קיפל בארנקו רשיון טיס. רק אז ביצע את הצעד הגדול באמת. "יש אנשים שקונים רכב", הוא אומר, "אני קניתי לעצמי מטוס".

 

אחרי שטס במשך שנה בשמי שוודיה, עלה ברטוקי למטוס גדול יותר ועלה ארצה. כאן רכש מטוס ישן, בחלקים, והחל לבנות אותו, בורג אחרי בורג, מלאכה שנמשכה כ-3,000 שעות עבודה. אבל בסופו של דבר, בשנת 1996 המריא ברטוקי במטוס מעשה ידיו משדה התעופה בהרצליה, במטוס חד-מנועי (150 כ"ס), דו-מושבי, שנראה מתאים במיוחד לקרב אוויר מול הברון האדום עצמו.

 

מאז, בסופי שבוע אפשר למצוא את ראשו של ברטוקי בין העננים. אבל באמצע השבוע הוא מקורקע היטב במחקרו היומי. עבודת הדוקטורט שלו, בהנחייתו של פרופ' יעקב קרני מהמחלקה למדעי הסביבה ולחקר האנרגיה במכון, מתמקדת בפיתוח דרך חדשה לשימור אנרגיית שמש בקנה מידה גדול. "אנרגיית השמש מספקת כיום כאחוז אחד בלבד מצריכת האנרגיה העולמית", אומר קרני, "אבל אם אפשר יהיה להגדיל את החלק הזה, ונוכל לספק אנרגיה זולה לכל, ייפתח לפנינו עידן כלכלי חדש".

 

בינתיים, ברטוקי מפיג את המתח המלווה את עבודת המחקר בטיסה. "כאשר אתה טס, אתה מרוכז לגמרי בפעולת הטיסה", הוא אומר. "וכשאתה נאחז בכנפיך באוויר, אין לך זמן לחשוב על עבודה".