נוסטלגיה, חזון, ומה שביניהם

 

 

האגדה מספרת שכל זה התחיל בזכות הספוטניק, הלוויין המלאכותי הראשון ששיגרו הרוסים אל מחוץ לגבולות האטמוספירה בשנות החמישים. העולם המערבי, שנבהל מהפגנת העוצמה הטכנולוגית של "האויב", הגיב בפרץ של יוזמות לקידום המדע, ובהן יוזמות בתחום החינוך המדעי. מגמה זו, ששטפה את ארצות המערב, לא פסחה על ישראל. אחד מראשי התנועה הזאת בעולם, והנציג הבולט שלה בישראל, היה פרופ' עמוס דה-שליט, פיסיקאי בעל שם עולמי שייסד את המחלקה לפיסיקה במכון ויצמן למדע. הוא הגה, יזם והחל להפעיל מסגרות שונות שנועדו לקרב את בני הנוער לעולם המדע, בבחינת "ללמד בני יהודה קוואנטים".

 

אפשר אולי להתווכח על מידת הדיוק ההיסטורי שגלום באגדה הזאת, אבל אי אפשר לחלוק על העובדה שבחופשת הקיץ של שנת 1964 הוקם במכון ויצמן למדע מחנה אוהלים ראשון מסוגו, צעד ראשון, כמעט בראשיתי, במסע הארוך והמפואר של הפעילות לטיפוח נוער שוחר מדע בישראל. אנשי המכון, בהנהגתו של דה-שליט, הקימו ועדה בראשותה של מרגלית סלע, שהחליטה לקיים את מחנה הנוער לאחר שפרופ' יוסף גיליס, מבכירי המתמטיקאים של המכון, שאל מדוע בתו יכולה לבלות במחנות לנוער שוחר אמנות, ואין לה אפשרות דומה ללימוד חווייתי בתחומי המדע. "קראנו לזה 'מחנה נופש לנוער שוחר מדע'", נזכר ד"ר משה רשפון, מנהל המחנה, ומי שהקים וניהל את היחידה לפעולות נוער במכון במשך 36 שנים מאז ועד לאחרונה. "עד מהרה הבנו שיש כאן הרבה מדע, אבל אין כל כך הרבה נופש, והוצאנו את המלה הזאת משמו הרשמי של המחנה".

 

בחופשת הפסח האחרונה, כ-36 שנים אחרי אותה תקיעת יתד ראשונה במחנה האוהלים ההיסטורי, התכנסו במכון בוגרי 36 מחזורי המחנות והסדנאות לנוער שוחר מדע לערב של נוסטלגיה, חזון וכמעט כל מה שביניהם. סביב השולחנות וליד התמונות שפוזרו בכפר הנוער המודרני, שהחליף בשנת 1993 את הבקתות שהחליפו את האוהלים של השנים הראשונות, התקבצו בוגרי המחזורים, מחליפים חוויות, משווים רשמים, מתעדכנים.

 

במפתיע, או שלא במפתיע, מתברר שלא מעטים מבוגרי המחנות פנו בהמשך חייהם לכיוונים מדעיים, אם בתחומי המחקר האקדמי (בעיקר בוגרי מחנות שנות השישים), או בתחומי היישום בתעשייה המתקדמת (בעיקר בוגרי מחנות שנות השבעים והשמונים). איתן קימל, בוגר מחזור 1968: "אחרי שנפגשתי עם כל התלמידים המצטיינים באמת שהשתתפו יחד אתי במחנה, התחלתי לפקפק אם אני באמת טוב מספיק כדי לעסוק במדע". קימל מכהן כיום כפרופסור להנדסה חקלאית בטכניון.

 

המחנה לנוער שוחר מדע התבסס על תפיסה חדשנית של המושג "חינוך מדעי". לא עוד חזרה על ניסויים שתוצאותיהם ידועות מראש, לא עוד שיעורים פרונטליים. דה-שליט רצה לאפשר לבני הנוער להכיר את ההתרגשות של עבודה במעבדה, והנערים והנערות מצאו עצמם עובדים יחד עם חוקרי המכון במעבדותיהם, משתתפים בפעילות מחקר ממשית, ומסייעים למדענים העוסקים בתחומים שבחזית המדע.

 

"הפעילות במחנה היתה מוכוונת מדע ולא מוכוונת בחינות כמו בבית הספר התיכון", אומר צח ישי, בוגר מחזור 1973. "במחנה למדנו לדעת שמדע הוא עניין מעשי וטבעי, ולא רק משהו שמספרים לך עליו בכיתה". תמי גריזים, שהשתתפה במחנה בשנת 97', היא כיום חיילת, אך מתכוונת לעסוק במדע בהמשך דרכה: "ראינו איך עובדים תכל'ס עם תופעות מדעיות, שקודם לכן הכרנו כעניינים תיאורטיים גרידא". פרופ' צבי ליבנה ממכון ויצמן למדע, בוגר מחזור 1967: "המעשיות שנחשפתי לה במחנה כיוונה במידה רבה את החלטותי על עתידי המקצועי". דב נוסם, מחזור 1968: "בלילה השני נתן פרופ' דה-שליט הרצאה בפיסיקה. הוא דיבר על תורת הקוואנטים, והסביר זאת בפשטות מפליאה, עד שממש לא הבנתי מדוע אנשים מתקשים להבין את התורה הזאת".

 

אחרי מותו של עמוס דה-שליט שונה שמו של המחנה, ומאז הוא נקרא "סדנת המדע לנוער ע"ש עמוס דה-שליט". "המחנה הזה מיועד גם למכורים למדע, גם לאוהבי המדע, וגם לבעלי הכשרון שאינם חושבים להשקיע את חייהם במדע", אמר נשיא המכון, פרופ' חיים הררי, בדבריו למשתתפים בכנס המחזורים. "למען כל אלה הקמנו את הכפר הזה, את מחנות הקיץ לנוער שוחר מדע". שר החינוך, יוסי שריד, הוסיף ואמר: "איננו יכולים להרשות לעצמנו מדע שלא יהיה שוחר נוער ולא ישאב אליו את הנוער".

 

בוגרי סדנת המדע לנוער על שם עמוס דה-שליט עשו חיל, וכיום אפשר למצוא אותם בצמרות הארגונים האקדמיים והתעשייתיים בישראל ובעולם. הנה כמה דוגמאות: פרופ' עדי שמיר, פרופ' צבי ליבנה, פרופ' ירון זילברברג, פרופ' ישראל בר-יוסף, פרופ' אביגדור שרץ, פרופ' יעקב אנגליסטר, פרופ' יובל גפן, פרופ' אהוד דוכובני, ד"ר ניר דווידסון וד"ר אלי וקסמן.

 

אחרים מכהנים כמדענים באוניברסיטאות ובמכוני מחקר שונים. באוניברסיטה העברית מכהנים פרופ' אהוד דה-שליט, פרופ' מתניה בן-ארצי, פרופ' צבי פירו, ופרופ' סרג'יו הרט. באוניברסיטת תל-אביב מכהנים פרופ' יוסי שילה, פרופ' מרק קרלינר ופרופ' פיליפ רוזנאו. בטכניון מכהן פרופ' שמעון רייך. באוניברסיטת בן-גוריון מכהן פרופ' יעקב חורמדלי, ובאוניברסיטת ייל שבארה"ב מכהן פרופ' משה גיא.

 

* עד כה השתתפו בסדנה 1,427 בני נוער (מהם כ-450 נערות).

 

* כשמשתתפי המחזור הראשון באו למחנה, בשנת 1964, בני המחזור ה-18 עוד לא נולדו; וכשמשתתפי המחזור ה-18 שהו במחנה, עמיתיהם ממחזור 1999 עוד לא ראו אור. ככה עושים היסטוריה.

 

* לא מעט מהמשתתפים נישאו לבני זוג שהכירו בסדנה. למשל, רויטל דובדבני ואייל ליכטמן (להלן משפחת ליכטמן).

 

* האהבה פרחה גם בין המדריכים. למשל, יהודית טבע ומשה גרינשפן (להלן משפחת רשפון).