המכונה המכוננת

 

העולם הווירטואלי, המאוכלס מיליארדי ביטים קרים ומנוכרים,מביט מן הסתם בהשתאות מבעד למרקעי המשחקים הממוחשבים אל מתקני המשחק המכניים המוצגים בתערוכתו של האמן הצרפתי פייר אנדרס, המוצגת בביתן התערוכות המתחלפות על שם ז'אן ויוסף נסים שבגן המדע על שם קלור במכון (כמה מן ה"מכונות" מוצבות בגן עצמו, מחוץ לביתן התערוכות)

 

מכונות גדולות, רבות עוצמה ותנופה, העשויות כלונסאות עץ גדולות המשרות תחושה של חום וקרבה לטבע; כפיסים, בליטות, שקעים, ברגים המתברגים בלוחות עץ קטנים ומשתלבים בגוף המכונה הגדולה, גלגלים מסתובבים; גלגלי שיניים המניעים כדורים העולים ויורדים; קוביות המשתלבות זו בזו ונפרדות לדרכן, קולות שקשוק המשדרים חשיבות עצמית ודחיפות, כל הכבודה הזו לא זזה לשום מקום ולא מבצעת שום מלאכה נחוצה. המון רעש, המון צלצולים, המון מהומה על לא מאומה. 

 

פסל-מכונה-צעצוע אחר מזכיר ציפור ענק המניעה את כנפיה בנסיונות שווא להמריא. תנועת הכנפיים שואבת את כוחה מתנועותיהם של שני אנשים המתנדנדים על נדנדת מנוף כפולה שמותקנת בתחתית המתקן. מתקן אחר, שגם הוא מתפקד כנדנדה, מפעיל בובת עץ של לוליין. כאשר האנשים מתנדנדים, לוליין העץ מבצע גלגולים באוויר. 

 

פייר אנדרס, ילד צרפתי החי בגופו של אדם כבן שבעים שנה, מנסה לבחון באמצעות המכונות הלא-תכליתיות שלו כמה שאלות יסוד באשר למהותם, ערכם וגבולות השפעתם של כוח, תנועה, זמן ומרחב. תוך כדי בחינת המושגים המורכבים האלה הוא אינו שוכח את תכלית הקיום האמיתית: שמחת המשחק. המבקר בתערוכה זו זוכה לחוויה מיוחדת במינה. האמן עצמו ייעד למבקרים תפקידי מפתח שבלעדיהם אין לתערוכה זכות קיום. המבקרים בתערוכה הם המנועים החיים המניעים את המכונות, מעבירים אליהן אנרגיה ומקבלים מהן, בדואר חוזר, תובנה אסתטית פיסיקלית.

 

אנדרס אינו משתייך לשום זרם ידוע באמנות. מבחינה זו הוא דומה ליצור מהחלל החיצון שנחת על כדור הארץ עם מזוודה מלאה מתנות לילידים. כשלוחצים אותו אל הפינה הוא מוכן להודות שהוא החל לעבוד בעץ בעידודו של המורה שלו למתמטיקה. "המורה", אומר אנדרס, "הציע לי ליצור חפצים שיכולים להמחיש לילדים תחושה של זמן ומרחב, באמצעות חפצים שנעים ומשנים במשך הזמן את מיקומם במרחב. החפצים שיצרתי אהבו את המפגשים עם בני האדם, ועד מהרה, כמעט מבלי שהבחנתי בכך, הם הפכו לפסלים. עכשיו, כשהפסלים נפגשים עם האנשים, הם כל כך מתרגשים, עד שהם עוברים מטמורפוזה, דבר שמאפשר לחומר לנהל דיאלוג של אהבה עם המנגנונים הפועלים תוך תלות מלאה בזמן". 

 

סדנת היצירה של אנדרס ממוקמת במבנה שאיכלס בעבר מפעל תעשייתי שכשל ועבר מן העולם. "בחלל המבנה הנטוש מצאתי מכונות דוממות, חסרות תועלת. הן העניקו לי את ההשראה לבניית המכונות הפעילות, הבלתי- יעילות אך מהנות האלה".