התמונה הגדולה, כאן ועכשיו

 

השיטה האנליטית מביאה תועלת רבה למדענים. הרעיון המונח בבסיסה פשוט יחסית: אם איננו יכולים להתמודד עם שאלה גדולה, נפרק אותה להרבה שאלות קטנות, נפתור אותן, ואז נרכיב את הפתרונות הקטנים ונקבל את התמונה הגדולה. אבל ד"ר אלה אמיתי-סדובדסקי, בוגרת מדרשת פיינברג של מכון ויצמן למדע, לא רוצה לחכות. היא רוצה את התמונה הגדולה כאן ועכשיו. לכן קיבלה החלטה, עזבה את מישרת החוקרת באוניברסיטה העברית - ובחרה באמנות.

נקודת ההתחלה שלה אינה בד לבן, כמקובל, אלא בד תעשייתי שעליו מופיעים כבר דימויים ודגמים (לעיתים היא עצמה מכינה את הדגמים על הבד לפני שהיא מתחילה לצייר). הרקע המדעי שלה בתחום הכימיה (היא ביצעה את מחקר הדוקטורט שלה במעבדתו של פרופ' דניאל וגנר,במחלקה לחקר חומרים ופני שטח) מאפשר לה לרקוח בעצמה את הצבעים.

התמונה הגדולה היא, בראש ובראשונה, מסגרת גדולה שמכילה מידע אשר בדרך הטבע נמצא מעבר לשדה הראייה האנושי: סוג של צילום בעדשה רחבה מאוד, או צילום פנורמי שמקיף שטח פיסי גדול ומירווח זמנים רחב. יש אמנם חלונות ודלתות המובילים אל מחוץ למסגרת, אך שם ממתין נוף סבוך וצפוף, לא מזמין בעליל. בלית ברירה, חוזר המבט פנימה, אל מיגוון גדול של רגעים יום-יומיים, ביתיים, מוכרים, לא נשגבים כלל ועיקר: זוגיות, אינטימיות, ילדים, משפחה. אך באותו זמן, מרכיבים שונים בציור מתפרקים לגורמים ויוצרים משמעויות חדשות. כפי שהיא אומרת בהצהרת הכוונות שלה: "הרחם הוא עיר. העיר היא ים. בים יש עץ. העץ הוא מסוק. המסוק הוא דג. החלון הוא ציור. הרצפה היא שלולית והתקרה שמלת סיקסטיז".

יש בעבודות האלה רמזים לא מעטים להתלבטויות ולעולם עשיר של אסוציאציות היסטוריות, לצד מוכנות קיצונית להטיל ספק בכל, ולבחון כל הצעה באשר למשמעותו של העולם ולהבנת החיים. מדע הוא אחתההצעות האלה. דת היא אפשרות שנייה.אקראיות גמורה היא אפשרות שלישית. אבל האם הציור - כל ציור - יכול באמת לייצג את העולם? או שהוא יכול רק להצביע על חוסרים ו"חורים" בתמונה הגדולה? ד"ר אמיתי-סדובסקי מתחמקת מבשורת התשובהעל השאלות. היא מעדיפה לבדוק, לנסות שוב ושוב להבין, לא לוותר. וכל עוד הבירור נמשך, אפשר לדחות את מתן פסק הדין.

 

עבודותיה של אלה אמיתי-סדובסקי הוצגו באחרונה בגלריה "גורדון" ובגלרייה בקריית האמנים בטבעון.