בין הספרות למלאכת הכתיבה

01.03.2011
מימין: דני כספי, שולמית גלבוע, רון אהרוני (מקום שלישי), רוית קמרי (מקום שני), סלי מצויינים (מקום שני), נתן בן-ארי (ציון לשבח), אסף הרי (ציון לשבח) ורוני אוסטרייכר (מקום שלישי). שתי תרבויות
 
מדברי נשיא המכון, פרופ' דניאל זייפמן, בטקס הענקת פרסי היצירה הספרותית בין מדענים על-שם עפר לידר, לשנת 2010:
 
בין היצירה הספרותית לבין מלאכת הכתיבה קיים אמנם קשר ברור, אך הן אינן זהות זו לזו. מתי בדיוק מתחולל "מעבר המופע", שבו תיעוד עובר למצב צבירה של "יצירה ספרותית"? זו שאלה מורכבת, שהתשובה עליה עשויה להיות מורכבת עוד יותר.

אפשר לבצע ניסיון מעניין, ולבחון את הקשר בין כתיבה לספרות, בשיטה מדעית אנליטית. ראשית, הכתיבה מורכבת ממערך של סימנים המסמלים מילים, שבאמצעותם אנו יכולים לתעד ולשמור מידע, או להעביר אותו לאנשים אחרים. הכתב הומצא בין האלף הרביעי והשביעי לפני הספירה. למעשה, עד להמצאת התקשורת האלקטרונית ארוכת הטווח, טלפון, רדיו, טלוויזיה ואינטרנט, הכתב שימש כדרך היחידה להעברת מידע למרחקים גדולים - ללא נסיעה פיסית של שליח הנושא את המידע. במשך שנים רבות שימש הכתב כאמצעי האובייקטיבי היחיד להעברת מידע ורעיונות.

כמדענים, אנו משתמשים במילים כדי לתאר באופן חסר-פניות את העולם שמסביבנו. הספרות המדעית היא תיאורטית ברובה (אך לא בכולה). היא מנסה לתאר את המציאות מנקודת מבטו ולמיטב הבנתו של המדען, ובמידת יכולתו לתרגם את רעיונותיו ואת ממצאיו למילים, כאשר אוצר המילים הקיים מהווה מגבלה בפני עצמה. כפיסיקאי, אני רואה משוואות מתמטיות מהוות כלי רב-עוצמה ותמציתי יותר ממילים. באמצעות משוואות קל יותר לבטא רעיונות, תוך הימנעות מהמגבלות המובנות של אוצר המילים. למעשה, קיימים תחומים שלמים בפיסיקה אשר בהם המילים אינן יכולות לתאר את תובנותינו לגבי העולם.

פני הדברים שונים, כמובן, בתחום הספרות הלא-מדעית. הספרות - בדיונית או עיונית - מציבה בפני החברה מערכת דימויים המאפשרת לנו להגיע, בעצמנו, לאמיתות נסתרות שלא ראינו אותן תוך התבוננות במציאות העירומה. אנחנו, הקוראים, מתבוננים בחברה דרך עיניהן של הדמויות. וכאשר מתבוננים בדברים מנקודות מבט שונות, רואים דברים אחרים. הכותב והקורא, במערכת הזאת, הם שותפים כמעט שווי זכויות. שלא כמו בכתיבה המדעית, בכתיבה הבדיונית המציאות אינה קיימת עד לרגע שבו מישהו קורא עליה. אפילו הכתיבה העיונית, הלא-בדיונית, האובייקטיבית לכאורה, היא הרבה פחות חד-משמעית בהשוואה לספרות המדעית.
 
מאחר שמאיר שלו נמצא איתנו כאן, הייתי רוצה להשתמש בדברים שאמר במפגש בו התבקש לשאת דברים - ביחד עם פרופ' ידין דודאי מהמכון - על חשיבותו של הזיכרון לכתיבה. אני מקווה שאני מצטט נכון: מאיר שלו, בהתייחסו לביוגרפיות ולאוטוביוגרפיות, אמר שבניגוד למה שאנשים רבים סבורים, ההבדל בין ביוגרפיות ואוטוביוגרפיות לבין ספרות בדיונית אינו גדול כל כך. אמנם הן שייכות, לכאורה, לקטגוריות שונות, אך ההבדל ביניהן אינו כה גדול כפי שאנחנו נוטים לחשוב. רווח לי כשגיליתי שהוא לא חושב כך לגבי הספרות המדעית. במילים אחרות, יש פער משמעותי, מהותי, בין ספרות מדעית לספרות שאינה
מדעית.
 
וזה בדיוק המקום שבו עלינו לזכור מדען יוצא דופן, שהצליח לחיות בשני העולמות ולגשר, בגופו וברוחו, על פני הפער הזה. הפגישות הספורות שלי עם עפר לידר, לפני שנים, לימדו אותי שבשבילו, השילוב של העולמות האלה היה בראש ובראשונה דרך חיים, אבל גם כלי לבחינת העולם ולהבנתו.
 
נאמנים לחזון של עפר, אנחנו נפגשים כאן מדי שנה, כדי לזכור אותו ואת תרומתו;וכדי לבקש ממדענים לתאר את העולם הפרטי שלהם באמצעות המילים הפרטיות, הסובייקטיביות שלהם. אני רוצה להציע לכולנו - לקוראים, לקהל - להעז להשתמש בדמיון שלנו, ולהחליט אם התיאור הפרטי הזה של העולם אינו נאמן יותר למציאות מזה המושג באמצעות המדע בלבד.

לשיתוף:

 

 

 

 

פודקאסטים
אינסטגרם