נקודת מפגש

האם התחרותיות שהסטודנט מפתח בעיסוקיו הספורטיביים תועיל גם לעבודתו המדעית?
01.06.2011
 
 
 
 
פרופ' אברי בן-זאב. פינג פונג
 
 
בתחילת הסרט "נקודת מפגש" של וודי אלן נשמע ברקע קולו של כריס (ג'ונתן ריס-מאיירס): "יש רגעים במשחק טניס כאשר הכדור פוגע בקצה העליון של הרשת, ולשבריר שנייה הכדור יכול לעבור לצד של היריב - או לצד שלך. עם קצת מזל הכדור יעבור לצד של היריב, ואז אתה מנצח. ואולי לא - ואז אתה מפסיד".
 
דבר דומה קורה, אולי, כאשר דוקטורנט צעיר ניגש לראש הקבוצה, ומודיע לו כי עליו לעזוב לשלושה שבועות את הלימודים כדי להשתתף במחנה אימונים בטניס שולחן בחו"ל. הפרופסור יכול לסרב, ואז הסטודנט ניצב לפני ברירה אכזרית שמאלצת אותו להפסיד - את המדע או את הספורט. אבל הוא יכול להסס, לחשוב רגע, ולהשיב שהוא מקווה שיצר התחרותיות שהסטודנט מפתח בעיסוקיו הספורטיביים יועיל גם לעבודתו המדעית. ואז הסטודנט מרוויח - גם את המדע וגם את הספורט.
 
לסטודנט הזה, ששאל בשנות ה-70 של המאה הקודמת את השאלה הזאת, קוראים כיום פרופ' אברי בן-זאב מהמחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא במכון ויצמן למדע. הוא גם סגן אלוף ישראל בטניס שולחן במסטרס השנה, זכה 3 פעמים באליפות המסטרס ב-10 השנים האחרונות, וניצב במקום הראשון באליפות מכבי-ישראל למסטרס בפעם השנייה ברציפות. פרופ' בן-זאב בטוח שהקריירות המקבילות מחזקות זו את זו. "הפעילות הזו עוזרת לי לשמור על כושר גופני ועל חושים חדים, ומסייעת לי גם לשמור על שפיות ואיזון בעבודה".
 
בילדותו בטרנסילבניה שברומניה שיחק בן-זאב כדורסל, כדורגל, כדור-יד וכדור-עף בקבוצות ילדים ונוער מקצועיות. הגישה המזרח אירופית לא ראתה בספורט משחק ילדים, אלא עיסוק רציני המפתח כושר, מיומנות והתמדה. הגישה הזו הוטמעה בו היטב, והמשיכה ללוות אותו גם לאחר עלייתו ארצה. כמובן, העיסוק בספורט הוביל לכמה חלונות שבורים, להורים שהוזמנו לבית-הספר ולפציעות, שבסופו של דבר אילצו אותו להתפשר על טניס שולחן. את הדחיפה המקצועית הראשונה בתחום זה העניקה לו אנג'ליקה רוזיאנו, שזכתה באליפות העולם בטניס שולחן 5 פעמים ברציפות בשנות ה-50 לפני שעלתה ארצה מרומניה. האימונים איתה נשאו פירות, והוא החל לצבור גביעים בתחרויות אזוריות.
 
הזינוק החשוב בקריירה שלו התרחש בזמן לימודיו לתואר השני, כאשר הוזמן לאליפות העולם הראשונה לסטודנטים. הוקמה נבחרת שמנתה 12 איש, ביניהם בן-זאב - שנסע בערבים מהאוניברסיטה העברית בירושלים לאימונים שהתקיימו במרתף של בית-קלור במכון ויצמן, בניצוחו של מאמן נבחרת ישראל ששיחק בנבחרת שבדיה. עם שובו מהתחרות (הנבחרת התברגה בשליש העליון של הטבלה העולמית) המשיך לשחק עד סוף לימודי הדוקטורט בליגת העל, ואף זכה באליפות ישראל דרג ב'.
 
לאחר הפוסט-דוקטורט, בשנותיו הראשונות במכון ויצמן, הכריע הלחץ של פיתוח המעבדה, והוא נפרד למשך כעשור מהספורט, עד שביקור מקרי במרכז הנופש במכון, בו נתקל בשולחן טניס, הצית מחדש את אהבתו הישנה, והוא חזר להתאמן באופן מקצועי.
 
כיום משחק בן-זאב במכבי רחובות - קבוצה בליגה הלאומית הממוקמת באמצע הטבלה. הוא מתאמן כמעט מדי יום עם שחקנים מנבחרת ישראל, משתתף בתחרויות לקבוצות וליחידים, ובזמנו הפנוי גם הולך ורץ בשבילי המכון - כדי לשמור על כושר. בנוסף למקום הראשון באליפות מכבי-ישראל למסטרס, ולתואר סגן אלוף ישראל, הוא נושא גם בתואר השחקן הפעיל המבוגר ביותר בליגה הלאומית.
 
פרופ' אברי בן-זאב. גביע
 
 
 

לשיתוף:

 

 

 

 

פודקאסטים
אינסטגרם