חושבת בתוך הקופסה

 

 

כולם רוצים לחשוב מחוץ לקופסה, אבל לא בטוח שזה תמיד טוב. לפעמים, כך מלמדת אותנו, בין היתר, הפסיכולוגיה ההתפתחותית, עדיף לצמצם את ערוצי הקלט. ורק אז, כשהמבט כלוא, ושדה הראייה מצומצם, אפשר לראות דברים בסיסיים שבדרך הטבע, העמוסה והרועשת, קשה לנו להבחין בהם ולהבין את משמעותם.

 

אוכל, למשל, הוא אחד מהדברים האלה. מה יותר פשוט מחלה המונחת על השולחן. אבל אמנית הווידאו, הסאונד והמיצב מיטל קובו, רעייתו של תלמיד המחקר אורי כץ, מקבוצתו של פרופ' ירון זילברברג במחלקה לפיסיקה של מערכות מורכבות, רוצה להבין את הדינמיקה של החלה. היא מכניסה את הראשים של הצופים בעבודתה, לתיבה הפוכה, הצמודה לקיר. שם, בחושך, היא מראה לנו את עבודת הווידאו הקרויה בפשטות "חלה".

 

העבודה מורכבת מ-4,256 תמונות דוממות שעוקבות בתנועה, במשך 5 שעות (המכווצות ל-6:30 דקות), אחרי תהליך התפיחה של חלה בתנור. החלה התופחת נעה באיטיות, עולה ויורדת, ויוצרת תחושה של "משהו" חי ונושם.

 

מיצב וידאו אחר של מיטל, הקרוי "בין רעב לתיאבון", מציג בדרך דומה אשה המנסה להיניק את עצמה, להזין ולהיזון כאחת. בעבודת הסאונד שלה "סומנילוקוי" היא מתחקה אחר ההתרחשויות שאנו חווים, לפעמים בבלי דעת, בעת השינה. לשם כך היא מקליטה את עצמה בעת שהיא ממלמלת, מדברת ואפילו משוחחת מתוך שינה (ראו תמונת המיקרופון מעל למיטה, משמאל).

 

מיטל היא בוגרת "בצלאל", קיבלה תואר שני בווידאו וקולנוע ניסיוני מהקולג' המלכותי לאמנות בלונדון, והציגה עבודות ב-British Film Institute בלונדון, ב-Serpentine Gallery Pavilion בלונדון, ובמרכז לאמנות עכשווית בתל-אביב. זכתה פעמיים במלגה מקרן התרבות אמריקה-ישראל.