ספרים

 

הרקליטוס מאפסוס (שחי בסוף המאה השישית לפנה"ס ותחילת המאה החמישית לפנה"ס), נודע באמירתו: הכל זורם. לפי תפיסתו, השיטה של הקשת היקשים לוגיים נדונה לכישלון, שכן העולם משתנה תדיר, ומה שהיה נכון אתמול, בתנאים מסוימים, שוב לא יהיה נכון מחר, לכשישתנו התנאים. זו תפיסה שמסבכת את החיים, כמובן, אבל היא מתיישבת היטב עם האתגרים העומדים לפני פיסיקאים החוקרים תהליכי זרימה. הספר הזה, שכתב פרופ' גרגורי פלקוביץ מהמחלקה לפיסיקה של מערכות מורכבות במכון ויצמן למדע, מציע קורס בסיסי לפיסיקאים בתחום זה.

 

הספר מציג את רעיונות היסוד של מכניקת נוזלים זורמים, תוך שימוש בדוגמאות מחיי היום-יום, החל ממכשירי עבודה במטבח, וכלה בתופעות של חוסר יציבות בעננים. בהמשך מובאות דרכים ליישום שיטות החישוב והמחקר שפותחו בתחום זה במערכות אחרות בעלות מספר רב של דרגות חופש.

 

הספר מכוון לסטודנטים, בהנחה שהם בעלי ידע מוקדם בתחום. הוא מכיל 32 תרגילים שונים, עם פתרונות מפורטים. בנוסף מפעיל המחבר אתר אינטרנט שבו אפשר לשאול שאלות – ולקבל תשובות.

 

 

 

מה הקשר בין המוסיקה של יוהן סבסטיאן באך, ציוריו של מוריץ אֶשֶר, והתובנות שהשיג קורט גֶדֶל בלוגיקה מתמטית (ובראשן משפט אי-השלמות: "כל מערכת פורמלית חזקה אינה שלמה")? מה בינם לבין התהליכים שבבסיס פעולתו של התא החי? דאגלס הופשטטר, פרופסור למדעי החשיבה באוניברסיטת אינדיאנה, ארה"ב, קושר את שלושת אלה בקשר שדן בשאלות הגדולות: כיצד צומחת משמעות מיסודות חסרי-משמעות, ותודעה מִרכיבים שאינם מודעים? מה עומד ביסוד המחשבה האנושית? האם יוכלו מחשבים לחקות אותה, ואם כן – כיצד? ומתי?

 

לא קל להיות בן או בת לאנשים שמשנים את ההיסטוריה, או זוכים בהכרה בין-לאומית נרחבת, המתבטאת, למשל, בפרס נובל. דאגלס הופשטטר התבטא לא אחת בעניין זה, כבעל ניסיון, בהיותו בנו של רוברט הופשטטר, חתן פרס נובל בפיסיקה לשנת 1691 (יחד עם רודולף מוסבאואר, על עבודתם בתחום פיזור אלקטרונים מגרעיני אטומים וחקר מבנה הנוקליאונים). לפי עדותו שלו, הוא כתב את הספר הזה כשהיה בשלבי חיפוש עצמי, אחרי שסיים דוקטורט בפיסיקה.

 

הספר זכה במרוצת השנים לקהל מעריצים רב-תחומי: אנשי היי טק, מוסיקאים, מדענים, אמנים ופילוסופים. אין זה ספר עיון קלאסי; הוא כתוב במעין דו-שיח עם הקורא, מתגרה ומאתגר אותו בחידות ובמסרים מוכמנים. כל פרק בו נפתח בדיאלוג שנון ומשעשע בין דמויות המסמלות רעיונות והשקפות מדעיות-פילוסופיות. מככבים, למשל: אכילס והצב – מפרדוקס זנון, שרדלו – יציר תוכנה צעיר מבריק ובן-האדם החדש שפיתח, "ד"ר טוני גורי", ועוד.

 

"גדל, אשר, באך" זיכה את מחברו בפרס פוליצר ובפרס American Book Award בקטגוריית ספרי מדע. מלאכת התרגום של הספר לעברית נחשבה במשך שנים למשימה בלתי-אפשרית. אבל ד"ר טל כהן (63, מנהל צוות פיתוח בגוגל ישראל), וירדן ניר-בוכבינדר (83, חוקר במעבדות IBM ישראל), החליטו להיענות לאתגר. הם עסקו במלאכת התרגום, לסירוגין עם עיסוקיהם האחרים, במשך 61 שנים.

 

על החוויה המתמשכת שבהתמודדות עם האתגר, הם אומרים: "מעצם טבעם, משחקי המילים שבספר קשורים באופן הדוק לשפה אשר בה הם כתובים. לכן, כמעט כל מי שקורא את 'גדל, אשר, באך' בשפת המקור מגיע למסקנה כי הספר פשוט לא ניתן לתרגום. כל חידת-משחק-מילים לקורא הופכת לחידה קשה לאין ערוך למתרגם. ויתרה מזאת, לחידות אלה לא מובטח שיש פתרון. 'גדל, אשר, באך' מחייב, לפיכך, סוג אחר של מיומנות תרגום, בהשוואה למלאכת תרגומם של ספרי פרוזה, ספרי עיון 'רגילים', וגם, במקרים מסוימים, שירה.

 

"באופן ייחודי אולי לספר זה, נדרשנו לפעמים ליצירתיות בהגדרת המשימה - לעתים קרובות מה שהיינו צריכים לתרגם לא היה אוסף מילים מסוים, וגם לא רעיון מופשט מסוים, אלא מבנה רעיוני השזור במבנה מילולי, שלעתים ניתנים למימוש באמצעות משפטים שתוכנם שונה לחלוטין. ואם פיענוח משחק מילים יצירתי מעניק סיפוק לקורא, קל וחומר שמציאת מקבילה מוצלחת בשפתנו, במידה שהצלחנו בכך, העניקה לנו עונג וסיפוק. האידיאל שעמד לנגד עינינו הוצג על-ידי הופשטטר עצמו בספר מאוחר יותר שלו, העוסק בתרגום: 'הספר צריך להיקרא כאילו נכתב במקור בעברית, ולגרום לקורא לחשוב כי אין שום סיכוי לתרגם אותו לאנגלית'. האם הצלחנו בזאת? הקוראים יגידו".