המנהל

01.03.2012
 
משמאל: ד"ר בנימין בלוך וד"ר חיים ויצמן, 1947
 
 
ד"ר בנימין בלוך ויתר בכאב על העיסוק בפיסיקה, ונענה להצעת חיים ויצמן, שהיה אז, בנוסף לתפקידיו המדיניים, נשיא מכון המחקר על-שם זיו, ליטול על עצמו את ניהול המכון. בשביל ד"ר בלוך זו הייתה החלטה גורלית. בשביל המכון זו הייתה תחילת מסורת של ניהול ערכי.
 
ד"ר בלוך נואם בחנוכת מכון ויצמן. יושבים מימין: דוד בן-גוריון,  חיים וורה ויצמן, 1949
 
בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת היה ד"ר בנימין בלוך פיסיקאי צעיר. הוא חי ופעל בבריסל שבבלגיה, ומאחוריו היה כבר מסע ארוך למדי ברחבי אירופה. הוא נולד באפריל 1900 בקיסרות האוסטרו-הונגרית, בעיירה דלטין שבגליציה, אשר בה בילה את ילדותו. הוא היה הצעיר בין 9 אחים ואחיות במשפחה יהודית מסורתית. למד פיסיקה באוניברסיטה הגרמנית בפראג, וכסטודנט, וגם לאחר מכן, עבד כעיתונאי בעיתון "פראגר טאגבלאט" בשפה הגרמנית. עם סיום הלימודים בהצטיינות יתרה שימש כעוזר מחקר באותה אוניברסיטה. כעבור מספר שנים עבר לבלגיה, שם התקבל כחוקר בכיר במחלקה לכימיה פיסיקלית, בתחום הספקטרוסקופיה באינפרא-אדום, באוניברסיטה החופשית של בריסל.
 
באותה עת, בארץ-ישראל, ייסד ד"ר חיים ויצמן את מכון המחקר על-שם דניאל זיו, ותיכנן להקים במסגרתו מחלקה לפיסיקה. הוא שמע על בנימין בלוך, והציע לו (בקיץ 1934) לבוא וליטול על עצמו את המשימה. בלוך, שראה בהצעה הזדמנות לכרוך יחד מדע וציונות, נענה לה. ד"ר בלוך הצטרף לצוותו של ד"ר ויצמן בלונדון, ובסתיו 1935 הגיע לרחובות עם אשתו ברוניה, שהייתה רופאת עיניים, ועם בתם הקטנה רבקה. עוד שתי בנות תאומות, נאוה ונעמי, נולדו לזוג בארץ-ישראל.
הקמת המחלקה לפיסיקה התעכבה, וד"ר בלוך החל לעזור לד"ר ויצמן בניהול המכון (מלאכה לא פשוטה בהתחשב בקשיי התקציב ובדרישות המחקר). הוא התגלה כבעל כשרונות בולטים בתחום זה, ובשנת 1936 הציע ד"ר ויצמן לבלוך להמשיך לעבוד איתו בניהול מכון המחקר. בלוך נענה ומילא את התפקיד בהצלחה, במשך קרוב לחצי יובל שנים.
 
בין ויצמן לבלוך הצעיר ממנו בהרבה (ויצמן היה אז בן 62) נרקמו יחסי ידידות קרובים. אשתו של ד"ר ויצמן, ד"ר ורה ויצמן, כתבה לימים: "לבעלי היה אמון מלא בד"ר בלוך, ביושרו ובהגינותו. וד"ר בלוך מצדו היה חבר מסור לבעלי, ואת עבודתו מילא באמונה ובדייקנות".
 
המחקר בפיסיקה חסר מאוד לד"ר בלוך. לבני משפחתו ולידידיו אמר לא אחת: "היו לי אח ושבע אחיות – ואין לי, הייתה לי הפיסיקה – ואין לי". הוא ביכה את הפיסיקה כפי שמבכים בן משפחה שאבד. בתו של ד"ר בלוך, נאוה: "אני זוכרת שפליקס בלוך, בעל פרס נובל בפיסיקה וידידו של אבי, אמר לו כי מבחינת הסיפוק האישי של עשייה משמעותית בחיים – הוא היה מתחלף איתו".
 
במשך מלחמת העולם השנייה, כשד"ר ויצמן שהה זמן רב בלונדון, הוטלה על בלוך אחריות ניהולית רבה יותר. עם הקמת מכון ויצמן למדע, בשנת 1949, התמנה ד"ר בלוך למנהלו האדמיניסטרטיבי. מדעני המכון ועובדיו אהבו וכיבדו אותו, כמנהל וכאדם בעל ערכים. בשנת 1952, במפגש הנהלת הוועד האמריקאי של מכון ויצמן בניו-יורק, הציע מאיר ויסגל, שהיה אז יו"ר הוועד הפועל של המכון, להביע תודה מיוחדת לד"ר בלוך: "ד"ר בלוך הינו המצפון של המכון מאז הקמתו. בניהול היום-יומי הוא נאלץ להתמודד עם בעיות עצומות. בניהול צוות של 300 איש הוא נתקל בכאב לב ובקשיים רבים, הרי ידוע שמדענים יכולים לפעמים להיות בעלי מזג סוער כמו אמנים. אך יש לציין שבמשך כ-19 שנות קיומו, המכון הוא בין המוסדות הציבוריים היחידים בישראל שמעולם לא הייתה בהם שביתה". בהמשך הרעיפו עליו שבחים גם אהרן קציר, עמוס דה-שליט, ורבים נוספים. מחויבותו של בלוך למכון ותרומתו לחוסנו זכו להערכה בכל קהילת המכון. רבים מהאורחים רמי-המעלה שביקרו במכון התארחו בביתם של ד"ר בלוך ורעייתו, ובהם, בין היתר, הפיסיקאים רוברט אופנהיימר ונילס בוהר.
 
לצד עבודת הניהול תרם בלוך רבות להתארגנותם הראשונית של מוסדות רבים במדינה הצעירה. הוא היה חבר בהנהלות של מגן דוד אדום ושל החבל הימי לישראל, וכיהן כנציג המכון במועצות המדעיות הכלל-ארציות לפני קום המדינה ואחריו. במלחמת העולם השנייה ובמלחמת העצמאות היה פעיל בוועד הלאומי של כנסת ישראל להגנת היישוב, וב"הגנה". בתו נאוה מספרת כי הוא נהג לומר לה ולאחיותיה: "אנחנו בונים מדינה, אנחנו בונים תעשייה". בקיץ 1955 ייצג ד"ר בלוך את ישראל בישיבת האקדמיה למדעים של ברית המועצות על השימוש באנרגיה אטומית לצורכי שלום שהתקיימה במוסקבה. את שיחותיו בישיבה ניהל גם ברוסית, אחת מהשפות הרבות בהן שלט.
 
בשנות ה-50 לחייו תיכנן ד"ר בלוך לחזור ולעסוק במחקר בפיסיקה, אך לרוע המזל חלה, נסע לטיפול בארה"ב, ובאפריל 1959 הלך לעולמו בבית-חולים בניו-יורק, בדיוק יום לפני חגיגות חצי היובל של המכון שכה אהב. הוא הובא לקבורה ברחובות. מסע ההלוויה יצא ממכון ויצמן, והשתתפו בו אלפי בני-אדם. משני צידי הדרך ניצבו לכבודו תושבי רחובות, וכשהמסע עבר ליד בניין משטרת רחובות, הצדיעו השוטרים לד"ר בלוך בדרכו האחרונה.
 
במכון ויצמן הונצח זכרו הן בחומר והן ברוח: מספר מלגות לסטודנטים נקראו על שמו, וכך גם חדר בבניין הפיסיקה (יחודש בקרוב). גולת הכותרת היא, כמובן, שדרת הפיקוסים המפוארת, המובילה מהשער ההיסטורי של המכון אל לב הקמפוס, הקרויה על שמו: שדרת ד"ר בנימין מרכוס בלוך.
 
 
ד"ר בנימין בלוך (מימין) עם רוברט אופנהיימר, קיץ 1958
 
 
עם יו-נו, ראש ממשלת בורמה, 1955
 

תודה לנאוה בלוך רודריג ולארכיון מכון ויצמן על העזרה בהכנת הכתבה

לשיתוף:

 

 

 

 

פודקאסטים
אינסטגרם