מכל הלב

28.05.2012
 
פרופ' טלילה וולק ופרופ' ברנרדו וידנה. רשימת יעדים
 

"לעולם אל תגיד שהשגת את כל מטרותיך", אומר פרופ' ברנרדו וידנה. "ברגע ש'תסמן וי' ליד כל אחד מהסעיפים ברשימת היעדים שלך, אתה מתחיל למות".
 
פרופ' וידנה מקשיב ללא ספק לעצה שהוא עצמו נתן. עד לפני כמה שנים הוא היה ראש המחלקה לניתוחי לב באחד מבתי-החולים הגדולים בארץ. היום, בגיל 70 ("וקצת"), הוא סטודנט לתואר שלישי במכון ויצמן למדע. כמנתח מהשורה הראשונה הוא כבר אחז בתואר פרופסור, היו לו משרד ומזכירה משלו, והוא הסתובב בפרוזדורי בית החולים במכנסיים מהוגנים ובעניבה, כשהוא מלווה בפמליה של סטאז'רים ורופאים. היום הוא לובש ג'ינס וחולצת טריקו, ומצטופף בשולחן פינתי במעבדה בין תלמידי מחקר נוספים. "לא דמיינתי שפרישתי לגמלאות תהיה כל-כך נפלאה", הוא אומר.
 
ברנרדו וידנה גדל במשפחה ענייה בעיירה קטנה בארגנטינה, סאווילבסו, ליד גבול אורוגוואי. במחוז בו נמצאה העיירה, שהקימו מהגרים רוסים-יהודיים בסוף המאה ה-19, הייתה אוכלוסייה יהודית גדולה, ווידנה נמשך לתנועת הנוער הציוני. עם סיום התיכון בילה שנה אחת בארץ, במהלכה השתתף בתוכנית למדריכים ציוניים מחו"ל. כשחזר לארגנטינה קיבל על עצמו לגייס סטודנטים לקבוצות נוער ציוניות, ולפרנסתו עבד ביקב. מהר מאוד הבין שברצונו להתקדם בחיים, ונרשם לבית-ספר לרפואה.
 
 

יותר מעבודה

ארבעה תינוקות שעברו ניתוח לב בשבוע אחד
 
בשנת 1964, בגיל 24, הגיע וידנה לנמל חיפה עם כלתו הטרייה, נעמי. הוא ניצב על סף הגשמת שני חלומות: לעבוד כרופא ולחיות בישראל. הוצעה לו עבודה בקופת חולים בדימונה, אבל הוא העדיף להתחיל את הקריירה שלו ככירורג כללי, ועבר למרכז הרפואי "סורוקה" בבאר שבע.
 
שם כבר התחיל לחשוב על המטרה הבאה; מאז היותו סטודנט בבית-ספר לרפואה, הוא חלם להיות מנתח לב. הוא החל להתמחות אצל פרופ' מוריס לוי, שהיה באותה עת מנתח הלב הבכיר בארץ. כך קרה שבשנת 1968 זכה וידנה לסייע בניתוח השתלת לב הראשון בארץ – חודש בלבד לאחר השתלת הלב הראשונה בעולם, שבוצעה בדרום אפריקה.
 
 
לאורך הקריירה שלו, שנמשכה שלושה עשורים וחצי, ביצע וידנה למעלה מ-40,000 ניתוחי לב. בגיל 38 הקים מחלקה לניתוחי לב במרכז הרפואי תל אביב על-שם סוראסקי. כאשר פרש לגמלאות המורה שלו, פרופ' מוריס לוי, עבר וידנה לבית-החולים "בילינסון". הוא התמחה בניתוחי לב בילדים, וביצע כ-10,000 ניתוחים כאלה – בהם גם ניתוחים בפגים קטנים שנולדו עם מום בלב. הפג הקטן ביותר שניתח שקל 770 גרם בלבד, והוא עבר ניתוח לב פתוח בגיל שבוע. וידנה לימד סטודנטים רבים, ופירסם כ-300 מאמרים בכתבי עת רפואיים.
 
"הרפואה הייתה הרבה יותר מעבודה בשבילי", אומר וידנה. "היא הייתה אורח חיים. כשנרדמתי בלילה, חשבתי על החולים שלי. באירועים ובחגיגות, הלב שלי היה בבית החולים. מסיבה זו עודדתי את הילדים לא לבחור בתחום הרפואה. עם בתי הגדולה 'נכשלתי' בכך, אבל שניים מבני הם מהנדסים, ובן נוסף סיים באחרונה תואר שלישי במתמטיקה באוניברסיטת קולומביה".
 
בין הפרסים הרבים שקיבל (ובהם תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קורדובה, שבה למד רפואה) נמצא פרס היפוקרטס זהב הבין-לאומי לשנת 2003 – הפרס הגבוה ביותר המוענק למנתח לב.
 
 

 

המטרה הבאה

פרופ' וידנה בחדר הניתוח
כבר באמצע הקריירה חיפש וידנה את האתגר הבא. בשלב מסוים הוא שקל לנסות מחקר מדעי-ביולוגי, וכתב למכון ויצמן. כשהשיבו לו שיצטרך לעזוב את העבודה וללמוד במשרה מלאה, החליט וידנה להעביר את המחקר המדעי לרשימת החלומות שאין אפשרות לממשם. אך אז, דווקא כשתאריך פרישתו החל להתקרב, קיבל הודעה ממכון ויצמן למדע, ובה תוארה תוכנית MD/PhD חדשה, שמאפשרת לרופאים להמשיך בעבודה חלקית במקביל למחקר מדעי. וידנה מיהר ליצור קשר עם המכון. "כשאמרתי להם את גילי הם לא נפלו מהכיסא, אבל אמרו לי שהעבודה קשה. השבתי להם שכל חיי חיפשתי עבודה קשה, אך הוספתי כי איני יכול להבטיח בוודאות שאהיה פה לסיים את התואר".
לווידנה כבר היה קשר למכון – כרופא טיפל פעם בנשיא השישי של המכון, פרופ' מיכאל סלע – אבל הוא התחיל את לימודיו בדיוק כמו כל סטודנט מהמניין, בצבירת 12 נקודות של קורסים ובמבחנים. "התארים שלי, הניסיון בתחום הרפואה, המאמרים שכתבתי ופירסמתי – אף אחד מאלה לא הכין אותי ללימודי ביולוגיה מולקולרית מתקדמת", הוא אומר. "זה היה כמו ליפול לתוך סין בלי להבין מילה בסינית (והייתי בסין. אני מכיר את התחושה)".
 
אותה התמדה שבזכותה הגיע להישגים כרופא סייעה לו גם במקרה הזה. כיום הוא מקדיש את כל זמנו למחקר מדעי לתואר שלישי, במעבדתה של פרופ' טלילה וולק במחלקה לגנטיקה מולקולרית.
 

 

בין בני אדם לזבובי פירות

בשנתיים האחרונות, במקום לנתח לבבות של בני אדם, הוא חוקר את לבם של זבובי פירות. פרופ' וולק ופרופ' וידנה סבורים, שהגנים שבתאי לב הזבוב עשויים להכיל רמזים לדרכים בהם אפשר לתקן לבבות של בני אדם. עד לפני מספר שנים מקובל היה לחשוב, כי הלב הוא אחד האיברים המעטים שבהם התאים אינם מתחלפים במשך חיי האדם. כיום יודעים, כי הלב מכיל קומץ קטן של תאים שמסוגלים להתחדש, אבל אלה אינם מספיקים כדי למנוע מחלות לב – אשר מופיעות בכשליש מהאוכלוסייה. בניגוד לבני אדם, קיימים יצורים – כמו דגי זברה – המסוגלים לגדל רקמת לב חדשה גם לאחר שחמישית מלבם הוסרה. פרופ' וידנה ופרופ' וולק מנסים כעת לזהות ולהבין את המנגנונים המולקולריים העומדים בבסיס היכולת הזאת. מרבית הגנים בזבוב הפירות קיימים גם בבני אנוש. "לכן, אם נצליח לזהות את התהליכים המולקולריים האחראים להתחדשות בתאי הלב של הזבוב, יש להניח כי נוכל למצוא אותם בבני אדם, ולעורר אותם בעת הצורך", אומר פרופ' וידנה. "הדבר יספק חומר מחקר לדורות הבאים".

 
"עולם המחקר כאן פשוט מדהים", הוא מסכם. "אין לי מושג מה חושבים עלי הסטודנטים האחרים, שחלקם קרובים לגיל הנכדים שלי. הם מקסימים, ואני לומד מהם כל יום. כרגע אני כבר מסתכל קדימה, מעבר לסיום התואר השלישי, על המטרה הבאה שלי: אני מקווה להמשיך במחקר המדעי".
 

לשיתוף:

 

 

 

 

פודקאסטים
אינסטגרם