אחרי מות

28.05.2012
פרופ' ישראל שכטר הלך באחרונה לעולמו. פרופ' דוד גבעול אומר לזכרו: "הכרתי את ישראל בשנות ה-50, כששנינו היינו סטודנטים בירושלים. הוא למד רפואה, ושילב בכך גם מחקר בביוכימיה עם פרופ' שלמה הסטרין. נפגשנו שנית כסטודנטים לדוקטורט במעבדה של פרופ' מיכאל סלע, במכון ויצמן למדע, בשנות ה-60. למעשה, הוא ביצע שני מחקרים במקביל, בשתי מחלקות שונות, אימונולוגיה וביופיסיקה.
 
פרופ' ישראל שכטר
"הוא בלט ביכולתו לראות דברים שנסתרו מעיני אחרים. יחד עם פרופ' אריה ברגר פיענח את מבנה האתר הפעיל של האנזימים הקרויים פרוטאזות. הוא גילה, שהאתר הפעיל גדול בהרבה ממה שהיה מקובל להניח, ושינה את תפיסתנו הבסיסית לגבי פעולת האנזימים. הוא פיתח מודל ושיטה כללית למיפוי האתר הפעיל וחלוקתו לאתרי משנה, המקבילים לאתרי משנה במולקולה שאותה חותך האנזים. תגלית זו מאפשרת לתכנן פפטידים ולקבוע בהם את תכונות אתרי המשנה, כך שתגדל משמעותית יכולתם לעכב את פעולת אנזימי הפרוטאזות, ובכך לשנות תהליכים ומחלות בגופנו. תגלית זו הניחה בסיס למסלול חדש ברפואה, המבוסס על בקרת הפעילות של אנזימים בגופנו. המודל שתיאר ישראל, ('מודל שכטר ברגר') תקף עד היום, והוא משמש בסיס למחקר ולתהליכים סינתטיים של ייצור תרופות שונות לוויסות לחץ דם, למחלות לב, למחלות כליה, תרופות לוויסות קרישת דם, ואף תרופות נוגדות נגיפים, לרבות נגד הנגיף HIV הגורם איידס. עבודתו זו של ישראל, משנת 1967, מצוטטת רבות עד היום במאות מאמרים מדעיים, מכל העולם.

"בעבודתו וביחסו למדע היה ישראל נחוש ונועז, וחתר ללא פשרות למטרותיו. הוא היה הראשון שבידד בעזרת נוגדנים אר-אן-אי-שליח המקודד לחלבון מסוים. רבים השתמשו בתגליותיו שהובילו לממצאים מקוריים. כשחזר למכון היה מהראשונים שפיתחו את תחום הביולוגיה המולקולרית, המבוסס על מידע הצפון באר-אן-אי ועל יכולתו להיות מתורגם לחלבון פעיל.

"ישראל נהג לעבוד לבדו, בחדרו, ולתכנן בקפידה את הניסויים, אבל היה חם וקשוב לכל מי שפנה אליו. הוא היה גא בהיותו נצר למשפחתו של מפענח הגניזה בקהיר, סלומון שכטר, שהיה אחיו התאום של סבו ישראל. הספר הבולט ביותר בארון הספרים בחדרו היה התנ"ך, בו עילעל וקרא מדי יום. רבים מאיתנו חשים כיום תודה עמוקה לישראל, על יצירתו, על נכונותו לשתף אחרים במעשה היצירה, ועל תרומתו הגדולה למדע במחקר הבסיסי של אנזימים, גנים ונוגדנים, ושימושיהם ברפואה".

בתו, אפרת שחם, אומרת לזכרו: "אבא יקר, כשאתה דיברת על מה שאהבת, נושאי שיחה קמו לתחייה, וכך זכינו לגדול כשסביבנו ואיתנו ממש בחדר או במכונית ישבו שמשון ודלילה ודוד וגוליית, ולשולחן האוכל הצטרפו לסירוגין גם בת-שבע ואבישג ושלמה, חשמונאים, מכבים, חוצבי ניקבת השילוח, ווטסון וקריק, לואי פסטר, וגם מולקולה זו או אחרת.

"אתה חיפשת את האנושי, האוניברסלי, משהו עם שאר רוח. בעצם, אתה חיפשת יופי. קסמו לך מלכים וגיבורים שהיו כאחד האדם. בעיקר את דוד אהבת על כל חטאיו ויצריו. וגם הגנת על מלכים שהרגשת שהתנ"ך עשה להם עוול, כמו אחאב שקיבל שורות ספורות במקרא אף על פי שבלם את אשור והרשים עד מאוד את מלכי הסביבה.
 
"גם את העברית אהבת, בפרט את המילים שפשוט אי-אפשר לתרגם. כמו שאר רוח, נשמה יתרה, או הדוגמה החביבה עליך... 'אורים ותומים', המופיעים על הסמל של אוניברסיטת ייל. את ארץ ישראל אהבת לא רק כי נולדת כאן, אלא כי אתה באמת ידעת והבנת את רצף האירועים ב-4,000 שנה, שהובילו לזכרון יעקב את סבא שלך, ישראל שכטר, בדיוק לפני 130 שנה.
 
"כשהיינו ילדים, לא תמיד ידעת מה שם המורה שלי, ואת חברי היית שואל אם כבר סיימו צבא גם כשכבר ניהלו חברות או היו ראשי מחלקות, אבל לחנך - חינכת. לימדת שיש קשר ישיר בין ההנאה ממשהו לבין ההשקעה בו, בלימוד, או באימון. אמרת, וגם הוכחת, שאם אנחנו נשקיע - אתה תסייע ללא גבול".
 
 
יהי זכרו ברוך.

תגיות:

לשיתוף:

 

 

 

 

פודקאסטים
אינסטגרם