מדע כדרך חיים

 

אורה קדם (כץ) עלתה לישראל יחד עם הוריה בנובמבר 1940, באונייה האחרונה שיצאה מאוסטריה באישור הגרמנים. עם הגעתם ארצה נתפסו המעפילים על-ידי הבריטים והועלו על אוניית הגירוש "פאטריה", כדי להישלח למאסר באי מאוריציוס. כדי למנוע את הגירוש יזם ארגון ה"הגנה"פיצוץ במנועי האנייה, אך זה יצא משליטה וה"פאטריה" טבעה. משפחת כץ, כשאר 2,000 הנוסעים, נאלצה לשחות אלספינות ההצלה. באותו יום אמורה הייתה אורה להיות תורנית במטבח שבבטן האונייה, שרק מעטים מאוד מהשוהים בו ניצלו, אך לבקשת חברתה, התחלפה אתה. אורה בת השש-עשרה תפסה פיקוד על משפחתה, והצליחה להביא בשלום לחוף את אמה החולה ועולה נוספת שלא ידעה לשחות. כתוצאה מהפיצוץ טבעו כ-200 מעפילים ו-50 חיילים בריטיים.

 

עם הגעתם לחוף, רטובים וחסרי כל, המתינו לעולים החדשים בגדים יבשים, אוכל ומיטות במחנה המעצר הבריטי בעתלית; אורה מגדירה את התנאים כ"לא רעים". התארגנותה ללימודים הייתה מהירה: לאחר שלמדה עברית בכוחות עצמה הגיעה הישר לסמינר לוינסקי – מדרשה למורים ולגננות, כדי להגשים את שאיפתה להיות מורה בישראל. נוסף על לימודיה עזרה בכלכלת המשפחה – עבדה בעבודות ניקיון, סעדה את אחותה, ונתנה לחברותיה שיעורי עזר בפיסיקה.

 

חריצותה והתעניינותה הנדירה (בקרב בנות הסמינר) בפיסיקה משכו את תשומת ליבו של המורה לפיסיקה, אלכסנדר בראלי, והוא צירף אותה לחוג של מורי פיסיקה, שם התגבשה בה ההחלטה שמקומה באוניברסיטה. אורה התכוננה לבחינות כניסה אקסטרניות לאוניברסיטה העברית, שהיוו גם תחרות על פרס כספי. לא זו בלבד שעברה בהצלחה את הבחינות, היא גם זכתה בפרס–28 לא"י – סכום עתק שעזר לה לממן את לימודיה ולכסות מעט מהוצאות המחיה. כבר בשנת הלימודים הראשונה הצטרפה אורה לארגון "ההגנה", ועשתה קורס מפקדי כיתות.

 

 

בשנת 1967 הזמין אותה פרופ' ישראל דוסטרובסקי, שכיהן כמנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית, לקריה למחקר גרעיני, שם תמשיך בביצוע פרויקט להפרדת מתכות שהחלה בו. למעשה הועיד אותה גם לארגן מחדש את המחלקה לכימיה. אורה, שראתה בוועדה לאנרגיה אטומית את ביתה השני, ביססה תהליך לגיוס כוחות צעירים לקריה ודרכי עבודה חדשות, ובו-זמנית לימדה במוסדות אקדמיים בבאר-שבע מהם התפתחה אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (שלימים העניקה לה תואר דוקטור לשם כבוד).

 

בשנת 1972, עם שובה משנת שבתון בבאזל, ועל רקע מותו של פרופ' אהרן קציר, התבקשה אורה להמשיך את חקר הממברנות במכון. לשם כך הקימה מחלקה חדשה – המחלקה לחקר ממברנות, לימים המחלקה לכימיה ביולוגית.

 

לאורה חלק בפיתוח חברת הזנק ישראלית. יחד עם חוקר בתר-דוקטוריאלי שעבד איתה, ד"ר רנה בלוך, היו מראשוני פארק המדע ברחובות. הם ייסדו את החברה השנייה בפארק:Research Products Rehovotששמה הוחלף ל-Membrane Products. בשנת 1976 שרתה אורה כמנהלת המדעית של החברה. לאחר פרישתה ממכון ויצמן למדע הצטרפה לסגל אוניברסיטת בן-גוריון, תחילה כיועצת ולאחר מכן, בשנים 2003-1995, כראש המחלקה להתפלה וטיפול במים.

 

עבודתה של פרופ' אורה קדם, אשר כללה, בין היתר, חיפוש פתרונות לבעיית איכות המים בארץ, זכתה להוקרה והערכה רבה, וזיכתה אותה בפרסים ובתארי כבוד. היא מעולם לא פסקה לעבוד, ולאחרונה רשמו היא ובעלה פטנט נוסף על שמם.