מקום

06.08.2013
דיונות החול של פריז
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דיונות החול של פריז
מאת עדנה שמש
הוצאת הקיבוץ המאוחד
213 עמודים
 
 
כל צעד הוא צעד חדש
שום דבר לא מת
הכל נשאר חי
הכל חסין לאש, מתפורר למגע
שום דבר לא מת
הכל נשאר כאן
כל אבן שפגעה בי
היא עוד אבן שאיתה אבנה את הגשר
 
אביב גדג'. "כל צעד"  מתוך האלבום "ילדים של מהגרים"
 
***
 
אביב גדג', סולן להקת "אלג'יר" לשעבר, עשוי אולי להבין טוב מכולנו את אלבר, גיבור ספרה של עדנה שמש, רעייתו של פרופ' אלדו שמש. גדג' הוא בן לעולי אלג'יר שגדל במושב דרומי בישראל. אלבר הוא צעיר יהודי מאלג'יר, שעוזב את הוריו ואחיו האהובים, את נוף ילדותו ואת אהבת נעוריו, ומהגר לפריז – שם דודו, מהגר ותיק, מעסיק אותו בחנות הירקות שבבעלותו. בשבילו, זו הגשמת חלום, מפלט מהמחנק, העליבות וחוסר האונים שבבית הוריו. ובכל זאת, מהר מאוד משתלטים עליו הגעגועים, הזרות והניכור. חלומותיו של אלבר נשחקים ומתנפצים בזה אחר זה. הוא מתיידד עם לורה, צעירה מקומית, אך אינו מסוגל לקבל את אהבתה וקרבתה. הוא מחפש את אהבתה של אשה שאת אנקות האהבה שלה שמע מעבר לקיר, אך אינו בטוח שיצליח למצוא אותה.
 
בשביל הוריו של גדג', העלייה לישראל הייתה הגשמת חלום. בשביל אלבר, החלום היה אמור להתגשם בפריז. אבל החלום הזה נהפך בהדרגה מטרידה למעין מזימה שרקחו אמו ודודו – שנזקק לעזרה בחנות הירקות. העבודה בחנות, עוגן כלכלי יציב, מתגלית בהדרגה כמלכודת משוכללת שהולכת וסוגרת עליו בשגרה מחניקה ובעבודה מתישה, מונעת ממנו לממש את עצמו ולהגשים את חלומותיו. מותו הפתאומי של הדוד, מוות שרירותי וחסר הסבר, מוסיף על קשייו את סכנת הגירוש, וכובל אותו לחנות ביתר שאת.
 
***
 
זה לא מקום לחלשים
זה לא מקום טוב, זה לא מקום לחלשים
צדים ומלקטים, צדים ומלקטים
מגוידים, מגובבים, חסרי פנים
חסרי שם, שקופים ורעבים
חסרי בית וילדים של מהגרים
אל תבוא עם ציפיות גדולות מדי
כולם רעבים בשדות היהלומים
זה לא מקום טוב, זה לא מקום לחלשים
 
אביב גדג'. "לא מקום לחלשים" מתוך האלבום "ילדים של מהגרים"
 
***
 
האם היאוש, הזרות והסגפנות של אלבר הם חלק בלתי נפרד ממצבו הנפשי של המהגר? הרומן מפגיש מהגרים ותיקים וחדשים, בעלי נסיבות וסיפורי חיים שונים, בדרגות שונות של צפיות לעתיד ושל התפכחות מהן, בנקודות שונות על הציר שנמתח מגעגועים למולדתם להתערות בארצם החדשה.
 
הדרמטי שבמפגשים אלה מתרחש עם הגעתו של טאהר, אחיו הצעיר והאהוב של אלבר. טאהר התמים של דיונות החול באלג'יר מתגלה כשונה מאוד מזה של דיונות החול הדמיוניות של פריז. הוא ממהר – ממהר מדי, לדעתו של אלבר – להתערות בעיר הגדולה וליהנות מכל מה שיש לה להציע, כולל בנות העיר, בהן ראה תמיד אלבר דמויות מרוחקות, בלתי מושגות. אלבר הנזירי, הדורש מעצמו, נחשף בעל כורחו לאפשרות אחרת, רחוקה מהישג ידו, של חיים קלילים וחופשיים, חסרי דאגות.
 
אלבר מתנודד בין יאוש לאופטימיות זהירה. לצד אירועים קשים, אלימים ושרירותיים הוא פוגש גם בהבלחות של חיבה, קרבה וחמלה. השאלה הגדולה שעדנה שמש שואלת, ברגישות רבה, בלשון צבעונית ואותנטית, היא האם למהגר ששורשיו נשלפו מהקרקע והם תלויים חשופים באוויר, יש בכלל סיכוי לחזור ולהעמיק אותם באדמה. האם יוכל אי פעם למצוא לעצמו מקום.
 
***
 
בוקר,  שעה חמש
קפה בכוס אזבסט
תשתה מהר
זו תחתית בלי בור
כל יום זה כמו להתקדם לאחור
זו תחתית בלי בור
זו תחתית בלי בור
צריך לנקות את האורוות
ולישון עם היונים
ולחייך תמיד
אל תחשוב על זה עכשיו
אל תחשוב על זה בכלל
תפוס מהר מקום
 
אביב גדג'. "מדריך לפליט" מתוך האלבום "ילדים של מהגרים".

לשיתוף:

 

 

 

 

פודקאסטים
אינסטגרם