פרשת המים

27.11.2013
 

 

 
הצבעוני והקוץ. מיצירותיו של מתי גרינברג
מה שלא מחסל אותך, מחשל אותך. ההכרח להתמודד עם תנאי מחסור ועקה מקשיח את האורגניזמים, בעוד חיי שפע "מרפדים" ומרככים אותנו. אנשים צעירים שגדלו בשכונות מצוקה תוארו פעם כ"לא נחמדים": הם היו קוצניים, דוקרניים, תובעניים, חסרי סבלנות ובלתי-מתפשרים. הם דרשו צדק חברתי, שוויון בנטל מצד אחד, וחלוקה שווה של המשאבים מהצד האחר.
 
באיזור ירושלים, מתברר, גדלים הרבה מאוד מיני צמחים. קו פרשת המים מפריד, למעשה, בין שתי סביבות שונות מאוד זו מזו. המורדות המערביים של ההרים נהנים מכמות יפה של גשמים, והצמחים החיים בהם מתאפיינים בעלים בשרניים. במורדות המזרחיים, שבהם העננים מתאדים ומתפוגגים, כמעט שלא יורדים גשמים. הצמחים שם מתמודדים עם תנאי עקה מדבריים, וכתוצאה מכך הם נעשים קשוחים וקוצניים.
 
מתי גרינברג מציג כאן סדרה של מפגשים בין שתי התרבויות, בין השפע למחסור, בין רוך לקשיחות, בין השלמה לזעף, מפגשים שלעיתים נראים כגישושים הדדיים אשר נובעים מסקרנות, לעיתים כסוג של שיחות שלום, או ניסיון לבסס דו-קיום, ולעיתים כתחילתו של מאבק, שסופו מי ישורנו.
 
מתי גרינברג חי ועבד במשך שנים רבות בלונדון. יצירותיו הרב-תחומיות הוצגו בגלריות ובמוזיאונים ברחבי העולם. בין היתר עבד עם ג'ון לנון, ושלושה תחריטים שלו נכללו בספר "ביטלס 2". בשנת 2007 חזר לארץ.
 
 

לשיתוף:

 

 

 

 

פודקאסטים
אינסטגרם