ההגדה לבית רומנו

"בדים ויצרים בעיר הלבנה", ספר הביכורים של עדי מילשטיין, רעייתו של פרופ' דוד מילשטיין מהמחלקה לכימיה אורגנית במכון, לוקח את הקורא למסע בזמן בעיר תל-אביב אשר משמשת תפאורה בהתהוות לקורותיה של משפחת רומנו.

 

עדי מילשטיין, ילידת תל-אביב ובת למשפחת רומנו, מגוללת את קורות המשפחה על כל מערכות היחסים הסבוכות והסוערות שבה, לצד תרומתה לכלכלה המקומית ולחזון הציוני בשנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת. הסיפור נרקם על רקע ההתרחשויות ההיסטוריות הדרמטיות של אותם זמנים: העלייה הבלתי-לגאלית, הפצצות בעיר, יחסים עם העיר השכנה יפו, נוכחות של חיילים בריטיים ברחובות העיר, ובהמשך מלחמת העצמאות.

 

הדמות המרכזית בספר היא דמותו של אלי רומנו, שהיה יזם בעל מעוף ורכש אדמות לרוב בעיר תל-אביב. חלומו היה להקים בדרך תל-אביב-יפו את מרכז הטקסטיל הגדול והמפואר ביותר במזרח התיכון. הוא רצה שהבית ינציח את שם משפחתו, וקרא לו "בית רומנו". במשך עשרות שנים היה המקום מרכז מסחרי שבו הלכו לקנות בגדים. אפשר לומר שזה היה הקניון הראשון בארץ ישראל.

 

המספרת, מרגלית, האחות הצעירה של אלי, מתארת את אחיה באהבה ובהערצה גדולה. היא מתארת לפרטי פרטים את עסקיו, וחושפת את הקורא לעשייה כלכלית ועסקית שקשה ללמוד עליה רק מספרי ההיסטוריה. "היום כשאני מסתכלת לאחור, ברור לי שעיקר גידולה ופיתוחה של עירי נעשה בידי אנשים פרטיים כדוגמת אחי, אלי רומנו, שהשקיעו את הונם ומרצם בפיתוח העיר שהייתה, ועדיין היא, בבחינת מרכז לכל הפעילות הכלכלית, בתהליך גידולה ויישובה של הארץ ושל המדינה שקמה ונבנית לנגד עינינו. לעומת עירי, משפחתי הולכת ומידלדלת" (עמוד 242). ואכן, התמורות המשפחתיות באות בזו אחר זו עד שהן פוגעות ישירות גם בחייה של המספרת, אשר צוללת למעמקי הייאוש ולבסוף יוצאת מחוזקת וממשיכה בחייה.

 

במסגרת התחקיר המעמיק שביצעה מילשטיין בתהליך כתיבת הספר היא קיימה במשך שנים שיחות עם הוריה ועם קרובי משפחה, וקראה ספרים על תל-אביב ועיתונים יומיים מאותה תקופה.