לא הולכים בתלם

01.09.2014
 
ד"ר אייל בלום וד"ר ניבה רוסק-בלום
 
כמה עשרות מטרים בלבד מפרידים בין המעבדות בהן למדו אייל בלום וניבה רוסק – לימים רוסק-בלום – במכון ויצמן למדע: הוא תלמיד מחקר בבניין אולמן, והיא תלמידת מחקר לתואר שני בבניין וולפסון. ובכל זאת, הם לא נפגשו על מדשאת ככר וייסגל, או בקפטריה "אצל צ'רלי", אלא דווקא בהופעה של שלום חנוך שהתקיימה בט"ו באב בשדה בוקר. כשסיימו את לימודי הדוקטורט במכון בחרו שניהם שלא להמשיך וללכת בתלם המוכר של המסלול האקדמי, אלא להקים את ביתם בערבה.
 
עבור ד"ר אייל בלום, שגדל במושב חצבה, הייתה ההחלטה מהלך טבעי של "שיבה הביתה": כבן הדור השני למשפחת חקלאים, ממייסדי המושב, ראה בלימודים האקדמיים "פסק זמן" שמטרתו לרכוש השכלה אשר תועיל לו בהקמת משק חקלאי עתיר יֶדע. העובדה שאותו פסק זמן הסתיים בתואר דוקטור לא הייתה צפויה מבחינתו, וסביר להניח שהפתיעה גם את הוריו – שבשעתו נאלצו לקבל את החלטתו לעזוב את הלימודים בתיכון לטובת עבודה במשק המשפחתי. וכך, לאחר שנת שירות במסגרת "גרעין עודד" של תנועת המושבים ושירות צבאי קרבי, נרשם ללימודי תואר ראשון במדעי החיים באוניברסיטה הפתוחה. "זו הייתה למעשה הפעם הראשונה שבה התמודדתי עם למידה, והאתגר מצא חן בעיני", הוא אומר.
 
את התואר השני עשה במסגרת החוג לביוטכנולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים, ובחר במעבדתו של ד"ר אילן פארן ממכון וולקני, שעוסק בפיתוח כלים מולקולריים להשבחת זני פלפל. בעבודת המחקר שלו בודד ומיפה את הגן שקובע את מידת החריפות של פלפלים, וזיהה רשת של גנים נוספים המעורבים בכך. "בטבע, הפלפלים כולם קטנים וחריפים", הוא מסביר, "והפלפלים המתוקים שאנו אוכלים הם תוצרים של סלקציות שעשה האדם למוטציות לא-חריפות". מיפוי הגנים מאפשר לקבוע את רמת החריפות של הצמח לפני הבשלת הפירות, וכך לבחור זני בר מתאימים ליצירת זנים חדשים.
 
בשלב זה כבר היה ברור לו שימשיך ללימודי דוקטורט. הוא נפגש עם פרופ' יובל אשד, שהקים באותה תקופה מעבדה במחלקה למדעי הצמח במכון. "מצאתי בזה אתגר מעניין – להצטרף לקבוצה צעירה, ולהתנסות בשיטות מחקר חדשניות שיובל הביא מאוניברסיטת דייוויס. במיוחד קסם לי השילוב שבין כלים מולקולריים לבין מחקר שדה של אורגניזם שלם – הצמח". מחקרו עסק במנגנונים הקובעים את הגודל הסופי של איבריו הצדדיים של הצמח – עלים ופירות.
 
ממש באותו זמן בו הישווה אייל עלים מוטנטיים של צמחים, עסקה ניבה במחקר של גנים מדכאי סרטן במעבדתו של פרופ' משה אורן, במחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא. השניים היו לבני זוג, וניבה המשיכה לתואר שלישי במעבדתו של פרופ' גיל לבקוביץ, באותה מחלקה, שם חקרה את ההתפתחות העוברית של תאים מפרישי דופמין בעוברים של דגי זברה. "מבחינה מחקרית, שנותי במכון היו הטובות ביותר", היא אומרת. "ניתנה לי האפשרות לחקור בתנאים הכי טובים ובסטנדרטים הגבוהים ביותר, לקבל הנחיה מצוינת, ולהשתמש בשיטות ובכלים הטובים ביותר. היום אני יודעת להעריך זאת". באותה תקופה נולד בנם הבכור.
 
עם סיום הלימודים החליטו השניים, כאמור, להשתקע בערבה, והקימו משק חקלאי של מטעים במושב עידן – בו הם מגדלים כיום את שלושת ילדיהם, בארי (בן שמונה), יהלי (בת חמש) ונרי (בן שלוש). "החלטנו שאנחנו רוצים לעשות דברים אחרת, ולתרום מהמרץ שלנו ומהידע שרכשנו לפריפריה. הערבה היא האיזור המרוחק והמבודד ביותר בישראל היום, וכל דבר שעושים פה הוא בעל משמעות והשפעה. אנחנו לא מתחרטים על ההחלטה, למרות שיש לה גם מחיר", אומרת ניבה. ההתרחקות לפריפריה לא הרחיקה אותה מהמסלול המדעי: לאחר מחקר בתר-דוקטוריאלי במעבדתו של ד"ר אלון מונסונגו, אימונולוג מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, נקלטה כחוקרת ב"מרכז מדע ים המלח והערבה", והקימה מעבדה מתקדמת לחקר מחלות ניווניות של מערכת העצבים במודל של דגי זברה – שם היא חוקרת את מעורבות המערכת החיסונית ואת חדירוּת כלי הדם במוח דג הזברה במצבים נורמליים ובמצבי מחלה.
 
המחיר עליו היא מדברת הוא, לדוגמה, הקושי להיפגש עם קולגות מדי יום ביומו לשם סיעור מוחות. אולם היא מוצאת דרכים לפצות על כך, ונהנית מהיתרונות של מרכז מחקר מרוחק. "יש סיפוק גדול ביכולת לתת אפשרויות עבודה לצעירים שחוזרים לערבה, לעזור לאנשים להגשים את עצמם, להיות מעורבים בפעילות קהילתית מדעית, ובצד זאת – לא להתפשר על איכות המחקר המדעי, ולעמוד בסטנדרטים הגבוהים שעליהם חונכתי. מרכז מדע ים המלח והערבה מתרחב בשנים האחרונות, וקולט לשורותיו חוקרים וסטודנטים שרוצים לחיות באווירה אחרת", היא מוסיפה.
 
אייל, לעומת זאת, התגלגל בכיוון שונה לגמרי מהמתוכנן, ובמהלך ששוב הפתיע את מכריו, אך בעיקר אותו עצמו, פנה לעשייה ציבורית. לפני כשנה וחצי נבחר לראשות המועצה האזורית ערבה תיכונה. "המצב בערבה מעניין כרגע", הוא אומר. "דור המייסדים, שהגיע והקים את ההתיישבות בערבה בשנות ה-60 וה-70, יוצא לפנסיה ומוחלף בדור צעיר. הפנייה לפוליטיקה נעשתה מתוך תחושת אחריות, מחויבות ואהבה לאיזור, ומתוך מחשבה שיש מקום לשינוי".
 
"איזור הערבה מתפתח כיום סביב חקלאות ומדע", הוא מוסיף. ולכן, הלימודים במכון והכלים שרכש חשובים ומשמעותיים. הוא מציין, לדוגמה, את הביקורתיות, הלמידה העצמית, והיכולת לנתח מידע. הוא גם מוסיף לשאוב השראה מן החריצות, המקוריות והיצירתיות של המנחה שלו, פרופ' אשד. "ממנו למדתי, כמנהל, לבחור את האנשים שחושבים אחרת. כמו צמחים מוטנטיים – אלה שלא הולכים בתלם הם שמניעים את האבולוציה".
 

לשיתוף:

 

 

 

 

פודקאסטים
אינסטגרם