פיענוח הצופן

אנדרו הודג'ס

הוצאת דיונון

תרגום: ענבל שגיב
עריכת תרגום: רותם רז
עריכה מדעית: מיכאל אליעזר

668 עמודים

 

הספר, "אלן טיורינג: האניגמה", שעליו התבסס הסרט "משחק החיקוי" שיצא באחרונה לאקרנים, פורסם לראשונה בשנת 1983 – כלומר 44 שנה לאחר שפירסם טיורינג את עבודת הדוקטורט פורצת הדרך שלו, ו-31 שנה לאחר שנטל את חייו בידו והתאבד. הוא מתבסס בכבדות על כתבים ומכתבים, לא רבים, שהשאיר אחריו, ופורס את יריעת חייו של טיורינג: הוא גדל וחוּנַך באנגליה, בעוד הוריו חיו ועבדו בהודו; חי ולמד בפנימייה, שם התאהב בבחור שמת באופן טראגי; למד פילוסופיה בקיימברידג', אצל הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין, והמציא מכונה תיאורטית שהפריכה תיאורמה אשר עסקה ביכולת ההוכחה של תיאורמות. טיורינג היה ביישן, ולמד כיצד להכיר גברים רק בהמשך חייו. הוא היה מדען מבריק ומשכיל, שהצליח לשלב בתיאוריות שלו פילוסופיה, מתמטיקה, הנדסה וביולוגיה. הוא לא אהב להתעסק בפרטים הקטנים, לא ראה צורך בדקויות חברתיות, ולא ניסה להשתתף בפוליטיקה של העולם האקדמי.

 

אנדרו הודג'ס, הסופר, מצליח להסביר את כל ההיבטים התיאורטיים והטכניים שבעבודתו של טיורינג. הפרקים אשר עוסקים בפיענוח מסרי ה"אניגמה" של הגרמנים מְשַווים לסיפור אופי של מותחן, כאשר הצפנים נעשים, בהדרגה, מורכבים יותר ויותר, וקשה לפצחם.

 

למרבה הצער, החלק העוסק בחייו של טיורינג אחרי מלחמת העולם השנייה – עת נאלץ לשמור בסוד את עצם השתתפותו במאמץ המלחמתי, ונתקל בקשיים שהובילו אותו, בסופו של דבר "להגלות את עצמו" לאוניברסיטת מנצ'סטר – אינו משתווה ברמתו לפרקים הקודמים בספר.

 

התאבדותו של טיורינג, באמצעות תפוח טבול בציאניד, היא "אניגמה" נוספת: האם זו הייתה התוצאה של מדיניות אנטי-להט"בית, או אולי פרי הטיפול ההורמונלי שקיבל בעקבות הרשעתו ב"עבירת" היותו הומוסקסואל, או שמא הייתה זו תולדה של דיכאון כרוני שלקה בו? כנראה לעולם לא נדע. דבר אחד מבהיר הספר, למרות מגרעותיו – טיורינג, כמעט בכל דרך אפשרית, הקדים את זמנו.