רפלקס מותנה

 

Ivan Pavlov: A Russian Life in Science

Daniel P. Todes

Oxford University Press

855 עמודים

 

ספק רב אם דניאל טודס היה מסוגל לכתוב ביוגרפיה כזאת על אודות חייו של איוואן פבלוב (1936-1849) לפני שהחלה להתפרק ברית-המועצות. שם התייחסו למדענים רוסיים גדולים ולגיבורי תרבות אחרים באותה יראת כבוד שנהוג היה בעבר להפגין כלפי גיבורי המיתולוגיה. לחוקר זר לעולם לא היו נותנים גישה חופשית לחומרים ארכיוניים על מדען כמו פבלוב, חתן פרס נובל לשנת 1904 על עבודתו בפיסיולוגיית העיכול, ומהדמויות הבולטות ששמן שירת את השלטון הסובייטי כסמלי גאווה לאומית. נראה כי הדוגמה המובהקת ביותר לשימוש בשמו של פבלוב לשם שילהוב הפטריוטיות התרחשה בסתיו 1941: בזמן שטנקים גרמניים כיוונו את קניהם לעבר מוסקבה, נאם סטלין נאום מפורסם בו זעק שמות של 16 דמויות היסטוריות שהולידה "האומה הרוסית הגדולה". ביניהם היה פבלוב – הוכחה ניצחת לכך שלגרמניה הנאצית אין שום סיכוי להביס את ברית-המועצות.

 

טודס התחיל את מחקרו על חייו של פבלוב בזמן כהונתו של גורבצ'וב, כאשר, במסגרת מדיניות ה"גלסנוסט" (פתיחוּת), נפתחו הארכיונים ברוסיה לכל דורש. במהלך כ-25 שנות עבודה על הספר הוא השיג חומר תיעודי רב כמעט על כל היבט בחייו ובעבודתו של פבלוב. הוא אף הרחיק לכת וטיפס על השולחן ששימש את פבלוב לניסוייו בכלבים, במטרה להתחקות אחר האיש, ולא הגיבור המיתולוגי שעשו ממנו, ובמהלך הכתיבה הפריך מספר תפיסות מוטעות ביחס לחייו ולמחקרו המפורסם בכלבים. כך למשל, אומר טודס, פבלוב מעולם לא אילף כלב להזיל ריר לצליל הפעמון. הפעמון האגדי לא הביא שום תועלת במהלך הניסויים, כיוון שהייתה נחוצה שליטה דקדקנית במשך הגירוי ובטיבו, ולכן השתמש פבלוב, לרוב, בכלים כמו מטרונום או באמצעים כמו שוֹק חשמלי. גם המושג שאולי מזוהה ביותר עם פבלוב, "רפלקס מותנה", הוא מקור לאי-הבנות המעוותות את מטרותיו. הוא הוקסם ממיסתורי המוח והנפש, כך ששאיפותיו הרחיקו לכת הרבה מעבר לפיענוח מנגנון הזלת הריר.

 

טודס מתאר את פבלוב כבעל אישיות חזקה, אדם נחוש, אדנותי, ונוטה להתפרצויות מזג לא נעימות, שאמנם עודד הבעת דעה חופשית במעבדתו, אך שלט באופן מוחלט בהתנהלותה.