פיסיקאי בארץ המראה

01.06.2015

פרופ' עמוס ברסקין

הוא התחיל לצייר בגיל 10, אבל החיים הובילו אותו לפיתוח כלֵי מחקר ולשימוש בהם בחקר הגרעין ופיסיקה של חלקיקים. השניוּת הזאת – אמנות ומדע – מאפיינת את חייו של פרופ' עמוס ברסקין: בין השאיפה לחקר המבנה הבסיסי של החומר, לבין הפליאה נוכח יופיים של נופים מורכבים; בין חתירה עיקשת, ממוקדת, לחקר ה"אמת", לבין ניסיון להקיף ולבטא תערובת של רגשות; בין עבודה על גלאֵי חלקיקים מתקדמים למחקרים במאיצי חלקיקים כמו זה הפועל במנהרה התת- קרקעית שליד ז'נבה, או במעבדתו במכון ויצמן למדע, בה הוא מפתח גלאים ליישומים שונים, לרבות בתחום הרפואה, לבין העמידה מול הנוף בישראל או באיטליה, כשהריאות מתמלאות באוויר צח והיד אוחזת במכחול.

הוא חזר לעיסוק מסודר בציור בשנות ה-80 של המאה הקודמת, בסטודיו שחָלַק עם האמנית שושנה לויט (רעייתו של פרופ' שמעון לויט). לאחר הפסקה ארוכה שב, בראשית שנות ה-2000, לצייר באופן קבוע, בהדרכתם של האמנים תומס דיטרוי המנוח, וכן עם שלום פלש ואורי אהרוני. על הבדים בסטודיו הביתי שלו בנס ציונה מונחים שילובים מופשטים של צינורות, כביטוי לתהליכי זרימה (מבלי להתייחס להיבט הפיסיקלי של התהליכים האלה), ונופים בסגנון ריאליסטי וגם מופשט. לצידם, דיוקנאות עצמיים; אחד מהם, לא שגרתי, יצר כשישב מול מראה. הזהות והיפוך הצדדים של בבואת-המראה רומזים, אולי, על ההיבטים השונים של חייו, הנעים כל העת בין מדע לאמנות. נראה כי נכדתו, יערה, מיטיבה לבטא זאת. כשתגדל, היא אומרת, היא רוצה להיות "כמו סבא" – אמנית-מדענית.

עבודת יד

בסטודיו שלו מחזיק פרופ' ברסקין ארון תצוגה, ובו מאות כלי עבודה ידניים ומכשירים "של פעם" שאסף משוקי פשפשים ברחבי עולם: מרצעים, מַקצועים, קליבות, מלקחיים, מקדחות, פטישים, כלי מדידה למיניהם ועוד.

"אהבתי לכלים ולמיכשור התעוררה כשלמדתי מכשירנות בתיכון אורט יד סינגלובסקי", הוא מספר. "לאחר לימודי הנדסה ותואר שני בפיסיקה גרעינית בחרתי נושא די לא שגרתי לעבודת הדוקטורט – פיסיקה של מיכשור. אני עוסק בו מאז הגיעי למכון ויצמן למדע בראשית שנות ה-70, כשמטרתי היא פיתוח רעיונות מקוריים וכלים מתקדמים לגילוי ודימות קרינה – כלים המבוססים על הקשר בין קרינה לחומר. אני תמיד מתפעל מאנשים שהמציאו מכשירים וכלי עבודה ובנו אותם במו ידיהם. מרתק לגלות בכל פעם כלים חדשים, חלקם יצירות אמנות של ממש, אשר מעידים על היצירתיות ועל מידת ההשקעה של האומן במלאכתו".

שתף