אחרי מות - פרופ' משה לוי

פרופ' משה לוי, מהמחלקה לחומרים ופני שטח, הלך באחרונה לעולמו. פרופ' רשף טנא ופרופ' דניאל וגנר אומרים לזכרו: "משה נולד בסלוניקי בשנת 1927, ועלה לארץ עם משפחתו בשנת 1933. בשנת 1946 החל לעבוד כלבורנט במכון זיו, בהנחייתו של פרופ' ברונו רוזנפלד. חיים ויצמן העניק לו מלגה מיוחדת שאיפשרה לו ללמוד כימיה באוניברסיטה העברית בירושלים, בהר הצופים. כשפרצה מלחמת הקוממיות בשנת 1948, התגייס לשורות ההגנה ולחם בגדוד 'מוריה' שהגן על ירושלים. לאחר המלחמה נסע לארצות הברית, שם למד וקיבל תואר שלישי, ובהמשך ביצע מחקר בתר-דוקטוריאלי במעבדתו של פרופ' מיכאל שוורץ, שהחל את חייו האקדמיים באוניברסיטה העברית בהר הצופים ולאחר מכן היגר לארצות הברית.

 

"בשנת 1956 פרסמו משה לוי ומיכאל שוורץ מאמר פורץ דרך, שבו דיווחו לראשונה על השיטה הסינתטית להכנת פולימרים חיים (living polymerization) וקופולימרים (co-polymers). חומרים אלה מהווים כיום בסיס למחקר רב (למשל בננו-טכנולוגיה), והם משמשים במיגוון רחב של מוצרים. פולימרים הם מעין רכבות מולקולריות, הבנויות מקרונות שהם מולקולות קטנות, זהות, המתחברות זו לזו בשרשרת ארוכה. בתהליך היצירה של פולימר, כמו בכתיבת סיפור, יש שלושה שלבים: התחלה, אמצע (הוספת יחידות לשרשרת), וסוף (הפסקת הייצור). לפני 50 שנה מצא משה לוי דרך להימנע מהשלב השלישי, שלב הסיום, ובכך הצליח ליצור פולימרים שממשיכים לגדול ולהתפתח כל עוד מספקים להם חומרי בנייה מתאימים.

 

"חרף העובדה שהוצעה לו משרה מכובדת בארצות הברית ארז משה את מזוודותיו וחזר לישראל, תחילה לטכניון (1957) ואחר כך (1962) למכון ויצמן למדע, שבו החל קריירה ארוכת שנים, בה שילב מחקר בפולימרים ובקטליזה (זירוז תגובות כימיות). בהמשך דרכו נרתם משה למיזם הסולארי שהוקם במכון. הוא פיתח את מערכת ה"צינור הכימי" שנועדה להעביר מקורות אנרגיה, כמו פחמן חד-חמצני ומימן, מהאזורים החמים על פני כדור-הארץ (מדבר סהרה) לאזורים המתועשים (אירופה), ושם להמירו לאנרגיה בדרך של המרה כימית לפחמן דו-חמצני ומים במעגל סגור (zero-emission)".

 

משה שימש ראש המחלקה לחקר פלסטיקה בשנים 1983-1977, עת קלטה המחלקה מספר מדענים צעירים והתרחבה. באותה תקופה הוא אירגן קבוצת כדורגל של המחלקה, שהשתתפו בה, בין היתר, פרופ' ישראל רובינשטיין, דניאל וגנר ורשף טנא. בעשר שנותיו האחרונות סייע משה באופן פעיל במחקר בסינתזה של ננו-חלקיקים באמצעות הקרנת אור השמש. מחקר זה בוצע בשיתוף פעולה פורה עם קבוצת מחקר מקמפוס שדה בוקר של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

 

"משה היה ספורטאי מסור, ונהג לטפס במדרגות של מגדל השמש מספר פעמים בשבוע, וכן לרוץ ולשחק טניס. הוא נהג להשתתף בסמינרים ובקבוצות דיון במחלקה, ולסייע בעצות למדענים צעירים. חבל על דאבדין ואינן משתכחין".