אחרי מות - פרופ' צבי ליפקין

פרופ' צבי (הרי) ליפקין, מהמחלקה לפיסיקה של חלקיקים ואסטרופיסיקה, הלך באחרונה לעולמו, בגיל 94.

 

פרופ' חיים הררי אומר לזכרו: "צבי היה מגדולי הפיסיקאים של ישראל, ואחד מעמודי התווך של החבורה שהניחה את היסודות למחקר בפיסיקה במכון ויצמן למדע. צבי היה לא רק חוקר מעולה ואדם מבריק, הוא היה כמעט תופעת טבע מיוחדת במינה. בדרך כלל, טובי הפיסיקאים העיוניים, בדומה לשחקני כדורגל, מגיעים לשיאם בגיל שבין 20 ל-30, וממשיכים לתרום תרומות מרכזיות עוד עשור, או, במקרים נדירים, שני עשורים. מאוחר יותר מתבטאת התרומה העיקרית בהוראה, בהדרכה, ובפעילויות חשובות אחרות, אך לא במהפכות מחשבתיות משנות-עולם. צבי ליפקין המשיך בתרומותיו המקוריות והמשמעותיות עד לאחר יציאתו לגמלאות, והמשיך לפרסם עד שחלה לפני מספר שנים, בהיותו בן יותר מ-90.

 

"בעידן ההתמחות המובהקת, צבי היה יוצא דופן. הוא סיים לימודי הנדסה, ותרם בזמן מלחמת העולם השנייה, כמהנדס, לפרויקט פיתוח המכ"ם הראשון ב-MIT. לאחר מכן עשה את עבודת הדוקטור בפיסיקה ניסיונית באוניברסיטת פרינסטון, ועלה עם אשתו, מלכה, לישראל הצעירה כדי להשתקע בקיבוץ סאסא, על גבול לבנון. משם יצא הפיסיקאי הניסיוני, בעל תואר מהנדס, להתמחות בצרפת בכורים גרעיניים, ועם שובו ארצה הצטרף למכון ויצמן למדע, והתחיל לתרום תרומות משמעותיות דווקא בפיסיקה עיונית. תחילה היה זה בפיסיקה גרעינית, אחר כך בתחום הפיסיקה של המצב המוצק, ובגיל 40 עבר לפיסיקת החלקיקים, בה עסק במשך יתר שנות עבודתו. בכל אחד מהתחומים האלה הצטיין, תרם, והשאיר חותם מיוחד.

 

"בנוסף לתרומותיו המקוריות והחשובות בפיסיקה עסק צבי, בדרכו המקורית, באוסף מדהים ומגוון של נושאים. הוא היה אחד משני היוזמים והעורכים של עיתון מדעי משעשע ומפוקפק (בכוונה תחילה) ששמו, בתרגום חופשי, 'העיתון לתוצאות בלתי-הדירות'. צבי וחבריו השתעשעו בפארודיות, לעיתים מצחיקות עד דמעות, על שיטות העבודה ונושאי המחקר בענפי מדע שונים. 'לעולם אל תיקח את עצמך יותר מדי ברצינות', היה השיעור שנתנו למדענים בכל התחומים ובכל הרמות.

 

"צבי אהב להביע את דיעותיו הפוליטיות, בעיקר בנושאי המזרח התיכון, במכתבים אין-ספור למערכות עיתונים בארץ ובעולם, וטכניקת הצגת הדברים שלו נלקחה מהדרך בה יש להציג מדע בהרצאה פופולרית למי שאינם מומחים: קצר, פשוט, הדגשת העיקר והשמטת הטפל, דוגמאות ואנלוגיות מוכרות לקורא או לשומע, וחתירה ללב העניין. הוא היה, במובן מסוים, 'טוקבקיסט' נבון ושנון, 40 שנה לפני האינטרנט. צבי גם התמחה והקדיש עצמו לנושא של השיטות השונות להוראת הקריאה בכיתות היסוד של בתי-הספר, וגם שם, בגישה פשוטה, חדה ובהירה, לחם למען עמדותיו.

 

"בתחומי מחקריו בפיסיקה עיונית בלטו אצל צבי שלוש תכונות. האחת, קשר הדוק לתוצאות הניסיוניות, ולא עיסוק מנותק בסוגיות תיאורטיות טהורות. השנייה, נכונות לפרוץ קדימה, גם כשנשארים מאחור הרבה סימני שאלה. כך, למשל, כאשר ההשערה בדבר קיומם של קווארקים (אבני הבניין של הפרוטון והנויטרון) הייתה רחוקה מלהיות נחלת הכלל, אמר צבי 'ובכל זאת נניח שההשערה נכונה, ונראה לאילו תחזיות היא מובילה באשר לניסויים אפשריים'. גישה זו הובילה לשורת מאמרים מרתקים, שנים לפני שאחרים התחילו להתעניין בנושא. ולבסוף, כל פיסיקאי, במשך 85 השנים האחרונות, השתמש בתורת הקוונטים, המהפכה המחשבתית הגדולה של שנות ה-20 של המאה הקודמת. אבל פיסיקאים רבים, וכותב שורות אלה ביניהם, מבינים את התורה, יודעים להשתמש בה, אבל אינם מרגישים שהם 'חיים אותה' באופן אינטואיטיבי. קשה מאוד לפתח אינטואיציה באשר לתופעות כמו 'החלקיק נמצא לכאורה בעת ובעונה אחת בשני מקומות', 'אי-אפשר לחזות מה בדיוק יקרה, גם אם הכל ידוע וברור', ושאר פרדוקסים- לכאורה של התורה. צבי ליפקין היה הפיסיקאי היחיד שהכרתי אי-פעם שממש חי את כל התופעות המעורפלות ביותר של תורת הקוונטים, פיתח לגביהן אינטואיציה מבריקה, שחה ביניהן כדג במים, והפליא לעשות בהסבריו, בפענוח בעיות מציקות, ובחידושים רבים אחרים.

 

"צבי היה מדען מזהיר, מוח נדיר, ומורה דרך באוסף גדול של מבוכים. לכבוד היה לי להימנות עם תלמידיו המובהקים".