אחרי מות - פרופ' דוד דנון

 

 

 

פרופ' דוד דנון הלך באחרונה לעולמו. דוד דנון נולד בשנת 1921 בבולגריה, ועלה לארץ בשנת 1925. לאחר תום לימודיו בבית-הספר התיכון הצטרף לאצ"ל, ושירת כמפקד ביחידות מחץ. בעקבות פעילותו באצ"ל גורש מהארץ בידי הבריטים, ונסע לז'נבה כדי ללמוד רפואה. בתקופת לימודיו עסק במחקר, ובנה מיקרוטום, מכשיר לחיתוך פרוסות דקות מאוד של חומר, לצורך בדיקתו במיקרוסקופ אלקטרונים. הוא סיים את לימודי הרפואה בהצטיינות, כיוון שחשב שזה המעט שהוא יכול לעשות בזמן שחבריו בארץ נלחמים על חייהם. עבודת הדוקטורט שלו זכתה בפרס ראשון מטעם הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת ז'נבה.

 

לאחר שהשלים את לימודיו חזר לארץ ושירת כרופא בחיל האוויר, וכמפקדה הראשון של היחידה לפינוי בהיטס. בשנת 1955 הצטרף למכון ויצמן למדע, לאחר שפרופ' אהרן קציר הזמין אותו להפעיל את מיקרוסקופ האלקטרונים של המכון, שהיה הראשון בארץ. הוא הגיע למכון ויצמן למדע יחד עם יהודה מריקובסקי, שלאחר שנים קיבל תואר דוקטור בהנחיית פרופ' דנון. אומר ד"ר מריקובסקי: "מההתחלה, נושא המחקר של שנינו, של דוד ושלי, היה התכונות והמבנה של תאי דם ושל כדוריות דם אדומות. רוב העבודות שפירסמנו ביחד עסקו באותו הנושא: הזדקנות כדורית הדם האדומות".

 

בשנת 1964 ייסד פרופ' דנון את האגודה הישראלית למיקרוסקופיית אלקטרונים, וכיהן כיושב הראש הראשון שלה. פרופ' מרטין קסל, מהאוניברסיטה העברית שבירושלים, מספר: "ב-1976 התקיים בירושלים הכנס האירופי השישי למיקרוסקופיית אלקטרונים. פרופ' דנון, שכיהן אז כנשיא האגודה והיה אישיות דומיננטית בתחום זה, הביא לישראל כמות חסרת-תקדים של מדענים מובילים מכל רחבי העולם. האווירה הייחודית בכנס מיקמה את ישראל במרכזו של המחקר באמצעות מיקרוסקופ אלקטרונים".

 

מלבד תפקידו כיושב ראש האגודה עמד פרופ' דנון גם בראש האגודה הבין-לאומית לגרונטולוגיה, הקים במכון ויצמן למדע את המרכז לביולוגיה של ההזדקנות על-שם בל וארווינג מלר, ואף כיהן כמדען הראשי של משרד הבריאות. מחקרו על תפקיד המקרופאגים באיחוי פצעים הוביל לפיתוח טיפול בפצעי לחץ בחולים גריאטריים – טיפול שפרופ' דנון יישם פעמים רבות באופן אישי, וללא תמורה.

 

פרופ' דנון הותיר אחריו את רעייתו, סלוה, שלושה ילדים, נוגה, אילן ודפנה, ושבעה נכדים.