כיום היא חוקרת בתר-דוקטוריאלית במכון פסטר בפאריס.
מה את חוקרת?
אני חוקרת סוג חדש של תאים שהתגלה במערכת החיסונית, הקרויים Innate Lymphoid Cells. תאים אלה שולטים בחום הגוף שלנו, ומהווים חיץ בין פעילות תקינה של המערכת החיסונית לבין מחלות כמו אלרגיה, השמנה וסוכרת. אם נבין טוב יותר את ההבדלים בין שני אורחות-החיים ביחס לתאי ה-ILC, נוכל להעלות ולפתור סוגיות של הסתגלותנו כיצורים חיים.
איך החלטת להיות מדענית?
נולדתי בכפר קטן בשם ארב-מנצ' באתיופיה, למשפחה של חקלאים ורועי צאן. הורי היו בין הראשונים בכפר שרכשו השכלה פורמלית. עלינו לארץ ב"מבצע משה", ופה פתחנו בדרך חדשה. מאחר ששני הורי, ד"ר ספפה ולאה אייצ'ק, עוסקים בדרך זו או אחרת במדע, הם נתנו לי השראה ועוררו את סקרנותי לגבי תחום זה. כשהם כבר לא יכלו לענות על השאלות ההולכות וגוברות שלי בנושא, והספרים והאנציקלופדיות שקנו לי לא סיפקו עוד את הסקרנות שלי, החלטתי שאולי יום אחד אוכל לנסות לענות על שאלות חדשות בעצמי. ברגע שהגעתי לאוניברסיטה – נפתח בפני עולם חדש.
מי היא דמות המופת שלך?
הרבה מאוד אנשים מהווים עבורי דמויות מופת, כל אחת בדרכה שלה. את החזון, ההתמדה, הנחישות והיכולת להתמודד עם מכשולים רבים בדרך רכשתי מהורי. בנוסף, אני שואבת השראה מנשים כמו מארי קירי, שבלטו במדע בתקופה שבה השכלה גבוהה לנשים לא הייתה דבר מובן מאליו.
כיצד את מתייחסת להתמודדות שלך כאשה בעולם האקדמי?
אחד ההיבטים החשובים של יחסי הגומלין בין המדע לחברה הוא אישיותו של החוקר. מצוינות במדע, חשיבה בסיסית ויצירתיות אינם נקבעים על-פי המיגדר, וחשוב לזכור זאת. נשים נאלצות להתמודד עם פרמטרים נוספים כשהן מחליטות לפתוח בקריירה אקדמית, אך אם נשכיל להבין שאֵלֶּה אינם מכשולים ונעמיד לרשותן את הכלים הראויים, נזכה לנצל את מלוא הפוטנציאל שלהן כמדעניות.
איפה את שואפת להיות בעוד עשר שנים?
אני מקווה להיות חוקרת עצמאית בחזית המדע העולמי.