עכשיו, ברעש

האמן יונתן גולדמן בוחן, קונספטואלית, את מעבר המופע בין צליל לדימוי. בדומה למדענים, אשר חוקרים מעברֵי מופע, או מעברים בין מצבי צבירה, גולדמן יוצא למסע ממצב אחד, אותו הוא משנה, אט אט, עד לרגע המזוקק שבו חל השינוי. כמו מחקריהם של מדעני מכון ויצמן למדע, גם מסע החקר של גולדמן הוא בבחינת מחקר בסיסי, המוּנע על-ידי סקרנות בלבד, ואינו מכוּון למטרה "מעשית" כלשהי.

העבודות המוצגות בתערוכתו החדשה, במדרשת פיינברג / מרכז דוד לופאטי למוסמכים במכון ויצמן למדע, שאצר יבשם עזגד, יוצאות לדרך מקו הגבול המערבי של ישראל – חוף הים התיכון, או, ליתר דיוק, מדֹכִי הגלים החוזרים ומכים בחוף ללא הרף. את גלי הקול הוא ממיר, באמצעות מיקרופון, לגלים אלקטרומגנטיים, שלאחר שידור וקליטה ותהליכי המרה שונים מועברים לרמקולים המשחזרים ומשמיעים, שוב, גלי קול הנדמים להיות "הדבר האמיתי". גולדמן, שיודע כי ב"מוצר" שלו התחוללו  למעשה כמה שינויים ותמורות בדרך, בוחן את הדמיון ואת ההבדל בין שני גלי הקול, לרבות הפרש הזמן השקט ביניהם.

גם בדיאגרמת העוצמה של גל הקול מתרחשת תמורה תחת ידיו: הדיאגרמה, שהיא "הררית" מטבעה, משתנה גם היא אט אט, והופכת להר של ממש, אשר מתנתק מההקשר, מרחף, ומנסה להתרחק מרעשים אחרים המציפים את הסביבה. הבידוד הזה, של דימוי שמייצג צליל יחיד, ממוקד, כמו הדו-שיח הפנימי של דון חואן אצל קרלוס קסטנדה, הוא, אולי, מקום שראוי לשאוף אליו, עכשיו, ברעש.

יונתן גולדמן הוא בוגר המחלקה לאמנות רב-תחומית ב"שנקר", 2012. הוא חי ויוצר בתל-אביב. עבודותיו (ציור, מיצב, וידֵאו ומיצבי סאונד) הוצגו בין היתר בסדנאות האמנים בתל אביב, במוזיאון הרצליה, במוזיאון וילפריד, בגלריה זימאק, בגלריה דנה – יד מרדכי, בגלריה גורדון 2, בגלריה ארטסטיישן, בגלריה חנינא, ועוד.

התערוכה מוצגת במדרשת פיינברג / המשכן ללימודי מוסמכים על-שם דוד לופאטי, מכון ויצמן למדע