דיוקן עצמי עם הגולם

המוזיאון היהודי בברלין מציג בימים אלה תערוכה גדולה על דמות "הגולם מפראג", שבמסגרתה מוצג בין היתר כרטיס ממחשב ה"גולם" שנבנה ופעל במכון ויצמן למדע בשנות ה-60 של המאה ה-20. בנוסף מופיע בספר התערוכה ריאיון קצר עם פרופ' שמואל (שמיל) רוכמן, מבוני המחשב במכון. את התערוכה מלווים, לצד הכרטיס, שלושה דימויים מרכזיים של ה"גולם", כפי שראו אותו שלושה אמנים.

דמות הגולם נתפסת לעיתים קרובות כמעין "כפיל" - הגולם כבבואה של האדם, או אפילו של אדם מסוים, כלומר, מעין "אלטר-אגו" שלו. באגדות ובספרות משמשים כפילים מכאניים, או בובות-אדם, ככלים אשר מאלצים את האדם להתבונן פנימה אל נפשו-שלו, ולהתמודד שם עם "המפלצת האיומה מכולן".

דימוי ה"גולם" הראשון בסדרה לקוּח מתוך הסרט הידוע ביותר על "הגולם": הסרט האילם – או, למעשה, סדרת הסרטים האילמים - שיצר הבמאי והשחקן פול וגנר ("הגולם: איך הוא בא לעולם", 1915, 1917, 1920). וגנר שיחק את דמות הגולם בעצמו, תוך שהוא מייחס לו תנועה מגושמת, מכנית-רובוטית – ועיצוב שיער ייחודי.

הדימוי השני, מעשה ידיו של האמן הגרמני יואכים שינפלד (אמולסיית כסף וג'לטין על נייר, וצבעי מים, 1962), מבטא את "הגולם-מפלצת שבתוכנו", בהיותו, למעשה, מבוסס על דיוקן עצמי של האמן.

הדימוי השלישי מייצג את הגולם כדמות במשחק מחשב, ובכך משקף את העובדה שמשנות ה-70 של המאה ה-20 הופיע הגולם בעיקר בעולם המשחקים, תחילה במשחקי תפקידים (דוגמת דרקונים ומבוכים), ובהמשך במשחקי מחשב.