אחרי מות

גרשון קקסט (2017-1934)
28.05.2017

גרשון קקטס

גרשון קקסט (2017-1934), שכיהן בשנים 2002-1993 כיו"ר מועצת המנהלים של המכון, הלך באחרונה לעולמו, בגיל 82, לאחר מחלה ממושכת. פרופ' חיים הררי אומר לזכרו: גרשון קקסט היה ידיד, תורם, מורה דרך ומנהיג בקהילה הבין-לאומית של מכון ויצמן למדע. המכון זכה, במשך השנים, בתורמים נדיבים רבים. גם כמה ממנהיגי המועצה הבין-לאומית של המכון, וקודם לכן ראשי מועצת המנהלים של המכון בגלגולה הקודם, סייעו רבות לצמיחתו ולחוסנו. חלקם עשו זאת בזכות ניסיונם בעולם העסקים או בעולם המדע, ואחרים ניצלו את חוכמת החיים שלהם ואת יכולת העשייה שלהם – אבל כולם פעלו מתוך אמונה בחשיבותו של המכון למדינת ישראל ולמדע העולמי. אבל רק גרשון ניחן בצירוף מדהים של חוכמה, אהבה, כושר עשייה, יכולת תימרון, קשרים והשפעה, נדיבות רוח ונדיבות כיס, אמונה במטרה ומסירות ללא גבול לכל תפקידיו במכון. מקצועו של גרשון היה... – למעשה, אין כל אפשרות לסיים משפט זה. הוא המציא למעשה מקצוע חדש בעולם העסקים האמריקאי והבין-לאומי: "יחסי ציבור כמעט בלתי-נראים". הוא שימש יועץ בעסקאות גדולות של רכישות ומיזוגים, בעולם העסקים הפיננסי והתעשייתי, וכמורה דרך של ראשי חברות-ענק בהתמודדויות עם משברים קשים. אולם, על אף ההיקף הרחב של פעילותו, כמעט לא היה לה זכר בתקשורת העולמית. הוא תמיד הגדיר את עצמו כעוסק במקצוע ה"שֵׂכֶל" (תוך שימוש במלה העברית הזאת), ואכן – בכך היה כוחו.

בשעות הפנאי, בין אין-סוף הפניות לשימוש בזמנו, בעצתו ובכשרונו, הוא הקדיש זמן, אהבה ומסירות לענייני המכון, בעיקר בתקופות של משבר או חיכוך עם גורמים אלה או אחרים. על תרומתו לפתרון משברים בתולדות המכון אפשר לכתוב ספרים שלמים. גרשון היה אדם דתי מתון, והאמין תמיד שהעיקר החשוב ביותר של היהדות הוא התרומה לזולת, הסיוע לאחרים, שהם אמצעי לתיקון העולם. ובניגוד לאחרים, הוא לא רק אמר, אלא גם עשה, בדבקות וללא הרף. זכיתי להכירו מקרוב כמעט 30 שנה, תחילה כשעמד בראש הוועד האמריקאי למען המכון, אחר כך במשך שמונה שנים כשכיהנתי כנשיא המכון והוא היה יושב הראש של מועצת המנהלים (הוא המשיך לכהן עוד שנה לאחר שסיימתי את כהונתי), ולאחר מכן כעשר שנים במסגרת פעילותנו למען נאמנות הקרנות הצמיתות של המכון. כ-4,000 מסרים בדואר אלקטרוני, אין-סוף פגישות פנים-אל-פנים ושיחות ממרחק, כל אלה בנו מערכת נדירה של ידידות ואמון, ועל כך חייבים, גם אני אישית וגם כל קהילת מכון ויצמן למדע, תודה לאדם מיוחד זה.

יהי זכרו ברוך.  

תגיות:

לשיתוף:

 

 

 

 

פודקאסטים
אינסטגרם