תארוך פחמן-14 קובע: בריכת השילוח – מערכת המים המונומנטלית של ירושלים הקדומה – נבנתה ב-800 לפני הספירה כדי להתמודד עם משבר אקלים

לפני 2,800 שנה, בירושלים של תקופת הברזל, התמודדו התושבים עם משבר אקלים –  שנות בצורת מתמשכת לצד אירועי גשם קיצוניים ושיטפונות. כדי להתמודד עם המחסור במים, יזמו השלטונות, ככל הנראה מלכי יהודה יואש או אמציה, פרויקט הנדסי רחב-היקף: ביצור מעיין הגיחון, מקור המים המרכזי של העיר, והטיית מימיו אל מאגר גדול ששימש גם לאגירת מי גשמים ומוכר בשם בריכת השילוח.

זו התמונה שעולה ממחקר חדש של היחידה לארכאולוגיה מדעית במכון ויצמן למדע בשותפות עם רשות העתיקות והאתר הארכאולוגי עיר דוד, המתפרסם היום בכתב-העת המדעי PNAS. באמצעות שיטות מיקרו-ארכאולוגיות מתקדמות ותיארוך פחמן-14 ברמת דיוק גבוהה של דגימות שכללו קש מיקרוסקופי לא מפוחם וענפים צעירים שהוטמנו בטיט של אבני סכר השילוח בזמן בנייתו, חשף צוות המחקר בהובלת ד"ר יוהנה רגב ופרופ' אליזבטה בוארטו ממכון ויצמן, ובשיתוף פעולה עם הארכאולוגים ד"ר נחשון זנטון, איתמר ברקו וד"ר פיליפ ווקוסובוביץ' מרשות העתיקות, כי בריכת השילוח הוקמה בין השנים 805-795 לפני הספירה – טווח שנים מדויק במיוחד המהווה הישג יוצא דופן בתיארוך ממצאים קדומים.

להשלמת התמונה האקלימית של התקופה, שילבו חוקרי המכון את התיארוך המדויק עם נתונים אקלימיים קיימים מקידוחים מים המלח, ממערת שורק ומתיעוד פעילות השמש באמצעות השפעתה על יצירת איזוטופים קוסמוגניים רדיואקטיבים. שילוב הנתונים הוביל למסקנה שבניית הסכר נעשתה כחלק ממערכת מים שלמה שנועדה להתמודד עם אתגרי האקלים של התקופה.

"הממצאים מצביעים על תכנון עירוני מקיף לניהול משק המים של ירושלים הקדומה כבר בסוף המאה ה־9 לפני הספירה – עדות לכוחה ולעוצמתה של העיר", אומרים החוקרים.