אדם אנלוגי בעידן דיגיטלי

05.06.2002

שתף

יוסי ורדי: נאום שנישא בטקס הענקת תוארים במדרשת פיינברג של מכון ויצמן למדע, 5 ביוני 2002 
 
 
"אלה היו הטובים שבזמנים, אלה היו הגרועים שבזמנים". כך פתח צ'רלס דיקנס את ספרו "סיפורן של שתי ערים". בוגרי מכוני ההשכלה הגבוהה, המדענים הצעירים של תחילת המאה ה-21, יוצאים למסע מופלא, עם כרטיס נסיעה מצוין, מהטובים בעולם. המדענים הם היום מבשרי הקידמה. הם תפסו את מקומן של האליטות הסגורות המסורתיות. כרטיס הכניסה של המדען מאפשר ניידות, גם בין ארצות וגם בתוך החברה. הם אלה שיעצבו את פני המאה הבאה. לפי הסטטיסטיקות הנוכחיות של תוחלת חיים, רובם הגדול של היוצאים לדרך היום, יזכו לראות את רוב רובה של המאה.
 
מה יהיה אופיו של המסע? בפרפראזה על דברי דיקנס אפשר לומר שזו תהיה נוראת-ההוד שבמאות, זו תהיה נוראת-האימה שבמאות. אנסה לבחון מה עשוי לקבוע את ההבדל בין שתי האפשרויות.
 
בשנת 1794 עמד לדין המדען הגדול ביותר בתקופתו לאחר ניוטון, לבואזיה. שופטי הרפובליקה הצרפתית הצעירה שקמה לאחר המהפכה, חרצו את דינו לעריפת ראש. חטאו של לבואזיה לא היה קשור לעבודתו המדעית, אלא לעובדה ששימש גם גובה מסים. עם חריצת גזר הדין ניתנה לו הזכות לבקשה אחת אחרונה. וזו הייתה בקשתו האחרונה של לבואזיה: "אני עסוק בסדרה של ניסויים מדעיים, אנא, דחו את ביצוע גזר הדין בשבועיים, כדי לאפשר לי לסיים את המחקר לפני מותי". תשובתו של השופט היתה כי "הרפובליקה אינה זקוקה למדענים". לאחר שערפו את ראשו של לבואזיה, אמר המתמטיקאי הדגול לגראנז', כי עריפת הראש של לבואזיה בוצעה כהרף עין, אך ידרשו מאה שנה כדי לגדל עוד ראש כזה.
 
הפילוסוף וחוקר התקשורת הקנדי מרשל מקלוהן טבע את המושג "הכפר הגלובלי" בתחילת שנות ה-70, כאשר בחן את ההשפעה העתידית של אמצעי התקשורת האלקטרוניים החדשים. הוא ניבא כי השקיפות חוצת הגבולות שיוצרת התקשורת, תהפוך את העולם לכפר אחד שבו הכל יודעים הכל על כולם. פחות מ-20 שנה לאחר אותה נבואה היינו עדים לקריסת חומת ברלין ולהתמוטטות הגוש הסובייטי. אין ספק שלתקשורת המודרנית, שהפכה את המערב לשקוף לעיני מזרח אירופה, היה תפקיד מפתח בתהליך. המזרח עבר תהליך מהיר של דמוקרטיזציה שבעקבותיו כתב פוקויאמה את ספרו "קץ ההיסטוריה", בו טען כי הציוויליזציה, שמאז ראשית התפתחותה הייתה במסע קבוע של חיפוש ושיפור הדרכים לארגונה ולניהולה של חברה אנושית אידיאלית, הגיעה לחוף מבטחים שהוא המודל של מדינה דמוקרטית ליברלית. הוא טען כי מודל מוצלח זה הוא נקודת הציון הסופית של הציוויליזציה במסע החיפוש שאיפיין אותה עד אז. המסקנה: זו תהיה שיטת המשטר הנבחרת, וההיסטוריה, כלומר, הסיפור של מסע החיפוש הארוך, הגיעה לסיומה. ואכן, למשך זמן מה היה נדמה כי אכן קם הכפר הגלובלי וההיסטוריה אכן הגיעה לסיומה. האמנם?
 
הבה ננסה לראות את התרחיש החיובי של המאה הבאה. מה עובד לטובתנו? הפיתוח הטכנולוגי וההמצאות המדעיות מוץ מאוד. צריך רק לבחון את קצב השינויים שחלו ב-50 השנה האחרונות כדי להקיש על קצב השינויים שלפנינו. ובכן, לפני 50 שנה, האדם עוד לא הגיע לירח. חומרים פלסטיים, טלוויזיה, וטרנזיסטורים היו רק בתחילת הדרך. מטוסי סילון, ההנדסה הגנטית, המחשב האישי והאינטרנט עוד לא היו קיימים. במלים אחות, עברנו קפיצה אדירה בתקופה קצרה יחסית זו.
 
אוכלוסיית העולם במאה הקרובה תהיה כ- 70% מסך כל בני האדם שחיו מאז ומעולם על-פני עולמנו. בעבר, רק חלק קטן מהאוכלוסיה זכה להשכלה. כיום אנו עדים לתהליך מהיר של הרחבת מעגל בעלי הנגישות להשכלה. ההשכלה חודרת ומגיעה לאוכלוסיות ענק במזרח אסיה. נשים, שבמשך ההיסטוריה היו מגזר מדוכא במה שקשור להשכלה, פרט למקרים בודדים, מצטרפות גם הן למעגל. לאור כל זאת ניתן להבין איזה פוטנציאל עצום יש לאוכלוסייה של המאה הזו. צאו וחישבו כמה איינשטיינים ומוצארטים חדשים צפויים להופיע מתוך האוכלוסייה הגדולה הזו.
 
בתחומים רבים העולם משתפר. נושאים כמו הנדסה גנטית, ננו-טכנולוגיה, התפתחות המחשוב והאינטליגנציה המלאכותית יניעו את האנושות קדימה. זיהום האוויר בערים, למרות המענות והטענות, הופך לבעיה חמורה פחות לא רק בלוס-אנג'לס אלא אפילו בחיפה. אנו עדים ליותר ויותר מקרים של קבלת אחריות בין לאומית לבעיות חוצות גבולות. החור באוזון, בעקבות התעוררות יעילה של אחריות כזו, ופעילות נמרצת, מתחיל להצטמק. תוך שימוש יעיל באינטרנט התחיל העולם לטפל סוף סוף במפגע הקטלני של מיליוני מוקשים נטושים. רמת החיים בעולם עולה. התחזיות הן שבסוף המאה יגיעו המדינות העניות לרמת המדינות העשירות כיום, והעשירות יתעשרו עוד יותר. תוחלת החיים גדלה כל הזמן. לאוכלוסיות שלמות תהיה נגישות למיטב הטכנולוגיה המערבית. הגלובליזציה מתפתחת ומסייעת לתנועת סחורות ומידע וליצירת מקומות עבודה. התאגדויות התנדבותיות רבות מספור של אנשים "שאכפת להם" בנושאים שונים ומשונים, פועלות בקנה מידה שאין לו אח ורע בעבר.
 
אלא שכמו במודל המזרחי של יין ויאנג יש לתכונות הטובות גם צד שלילי שעמו נצטרך להתמודד. בכל רגע נתון קיימים עשרות סכסוכים בין-מדינתיים, חלקם אלימים. כיום יש בעולם רעב ומחסור במים. מיליארד וחצי בני-אדם מרוויחים דולר אחד ליום. כל ארבע שניות מת אדם מתת תזונה. אפריקה מוכת איידס ושחפת. איך זה רלוונטי לנו? עצם הצגת השאלה היא בעייתית, אבל התשובה הפרקטית היא שכבר נוכחנו שאת אשר אנשים או מדינות אינם מקבלים בדרכי נועם, הם נוטים לקחת בכוח. תהליך האורבניזציה יוצר בעיות סביבתיות חדשות. התא המשפחתי, שהיה המודל הטוב ביותר לכל ארכה של הציוויליזציה , ונחשב לעמוד התווך של החברה, נשבר. הישגי המדע והטכנולוגיה הגדולים ביותר בתחומי האלקטרוניקה, הביולוגיה, הביטחון והתקשורת הנם גם בהישג ידו של הטרור. כחלק מהגלובליזציה מעבירות המדינות העשירות עבודות פחות נחשקות למדינות עניות, והיות שחלק מעבודות אלו יכול להיעשות רק במדינות העשירות עצמן, נוצרת תנועה כלל עולמית של הגירה חוקית ולא חוקית. ההגירה הלא חוקית הפכה לתעשייה בסדר גודל של תעשיית הסמים, ובהרבה מקרים היא מקבלת צורה של עבדות מודרנית. הארכת תוחלת החיים – דבר שהוא כמובן טוב כשלעצמו - גורמת להעמסה על החברה ועל קופות הפנסיה שאינן ערוכות לכך. מערכות המיחשוב פגיעות להאקרים ופוגעות בפרטיות. ההנדסה הגנטית מעלה שאלות מוסריות קשות בכל הנוגע לשיבוט בני אדם. ומעל לכל מרחפת, כמובן, הסכנה הגרעינית.
 
ככל שהמדע והטכנולוגיה רוכשים עוצמה יותר גדולה, כך הולך ומתעצם המתח ההולך ומתפתח בין המגמות החיוביות והשליליות. דבר אחד ברור: קידמה אינה בהכרח מלה נרדפת לאושר, או לבחירה בעשיית הטוב והנכון.
 
האם מקלוהן צדק והבעיות שאנו עדים להן היום הנן רק מהמורות בלתי נחשבות בדרך להתגבשותו של ה"כפר הגלובלי"? ואולי מדובר במעין "סירה" גלובלית, סירה שכולנו יושבים בה, ושאם אדם אחד בלבד יקדח בה חור, או ילחץ על כפתור, או יקיש "ENTER" - כולנו נטבע. סירה שנפלאות התקשורת המודרנית מאפשרות לכל אחד מ"נוסעיה" לראות בבהירות מה עושה השכן, אך יכולת זו רק יוצרת ומגבירה מתח ועוינות? אולי זהו כפר שבו העשירים יותר עשירים, העניים יותר עניים, והמדע היוצר דברים נפלאים – מחלק אותם באופן היוצר מתח, ושם אותם, בין השאר, בידים לא נכונות אשר יגרמו נזק ואשר יכולים לסכן את עצם קיומה של הציויליזציה.
 
האם פוקיאמה צדק? או שמא אנו עדיין משתתפים במסע הארוך של הציוויליזציה הממשיכה לחפש את דרכה? בעזרתה רבת העוצמה של טכנולוגיית התקשורת העולמית החדשה, אנו עדים היום להתגבשותן של קבוצות שונות, תוך-מדינתיות ובין-מדינתיות, המנסות לשבור או לשנות את המסגרת של המדינה הדמוקרטית הליברלית הקלאסית, ולרכוש השפעה חוצת גבולות, מי בשכנוע ומי בכוח. קבוצות מיעוט תוך-מדינתיות, אתניות, דתיות, לאומיות ואחרות דורשות יותר השפעה וייצוג ואינן מוכנות יותר לקבל את הנורמה שהרוב קובע ומטיל את מרותו. קבוצות אחרות מנסות להשפיע לטוב ולרע, מי בנועם ומי בכוח, ולייצג אינטרסים שמעבר לאינטרסים של המדינה. בקטגוריה שנייה זו אנו מוצאים תערובת חסרת פשר של גופים שונים זה מזה כרחוק מזרח ממערב. החל מחברות רב-לאומיות, עבור דרך גופי סיוע בין-לאומיים התנדבותיים, או דרך אלו העוסקים באנטי-גלובליזציה וכלה בגופי טרור. מאבקים ומתחים אלו ודומיהם יימשכו עמוק לתוך המאה הנוכחית. כולם בוחשים בקלחת, וכולם ינסו לעצב בדרך זו או אחרת את דמותה של הציוויליזציה במאה ה-21 שצורתה עדיין אינה ברורה.
 
דילמות אלו ודומיהן העסיקו את המדענים, את המדינאים ואת כלל האנושות מאז ומעולם, אך הן יקבלו משנה תוקף ב-50 השנה הקרובות. המדע הוא רק כלי, אכן כלי נפלא, אך הכל תלוי בכוונותיו של המחזיק בכלי. מאז ומעולם העיסקה בין האליטות לבין כלל הקהילה הייתה כי האליטות זכו במעמדן ובכוחן כתמורה לנכונותן ליטול אחריות ולדאוג לחברה כולה. המדען, כבנה של האליטה החדשה, אינו יכול יותר לראות את עצמו כמי שעוסק אך ורק במדע אך אינו אחראי לתוצאות. המדע והמדען צריכים להיות אחראים ורלוונטיים.

הרפובליקה – בניגוד לדברם של שופטי לבואזיה - אכן זקוקה למדענים, ומצד שני, המדענים זקוקים גם הם לרפובליקה. אולם בראש ובראשונה, גם אלה וגם אלה זקוקים בעיקר לאנושיות, למהות הבסיסית של להיות בני-אדם. בני-אדם במלוא המובן התרבותי והחברתי של הכינוי המחייב הזה.
 

שתף