פגישת מחזור

"כשאמרת, בפתיחת המחנה, שוודאי נקשור קשרי ידידות בינינו ויתכן שנמשיך בהתכתבות - חייכנו, אך לא ידענו עד כמה זה נכון" - כך כתב אחד מבוגרי המחנה הראשון לנוער שוחר מדע, שהתקיים במכון בשנת 1964, במכתב תודה שנשלח לד"ר משה רשפון (אז משה גרינשפן), שריכז את המחנה. אותו חניך בוודאי הופתע כשהוזמן לחדש את אותם קשרי ידידות ושותפות-לדרך שנרקמו ב"מחנה הנופש לנוער שוחר מדע" לפני 45 שנה. תוכנית המחנה - שאורגן מטעם מכון ויצמן למדע ויד חיים ויצמן, בשיתוף עם המחלקה לנוער במשרד החינוך והתרבות - הניחה את הבסיס לפעילות היחידה לפעולות נוער של מכון ויצמן למדע, שהתפתחותה הובילה להקמתו של מכון דוידסון לחינוך מדעי.

 

בפגישת המחזור הנוסטלגית, שהתקיימה באחרונה במכון, השתתפו כ-20 מבוגרי ובוגרות המחנה הראשון לנוער שוחר מדע, שחלקם היו למדענים בכירים ולדמויות בולטות במשק. "אני חושבת שהמחנה תרם הרבה מאוד לכך שהחלטתי להיות מדענית", סיפרה פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שיזמה את המפגש - לציון יום הולדת שישים כפול: למדינת ישראל ולמשתתפי המחנה.

 

לאחר התכנסות וסיור מודרך בגן המדע פנו המשתתפים להעלאת זיכרונות. ד"ר משה רשפון ופרופ' גבירול גולדרינג - חברי הוועדה המארגנת של המחנה - סיפרו כיצד בחרו את 50 המשתתפים, מתוך 250 בקשות שהתקבלו, בעיקר לפי מידת הפתיחות והדמיון שהפגינו המועמדים, וכיצד חששו שלא יירשמו די בנות למחנה. החניך דאז, פרופ' אביגדור שרץ מהמחלקה למדעי הצמח במכון, סיפר על לבטיו אם להירשם למחנה לנוער שוחר אמנות או לנוער שוחר מדע, ובאיזה תחום מדעי לבחור: "אז לא ידעתי בדיוק איזה מדע לבחור, אבל היום אני עושה בדיוק מה שרציתי", סיפר. לדעתו של פרופ' מתניה בן ארצי מהאוניברסיטה העברית בירושלים, תוכנית המחנה - שכללה עבודה מעשית במעבדות המכון, הרצאות העשרה בנושאים מדעיים שונים ופעילות חברתית - לא הייתה מאוזנת. "אמרתי לעצמי הרבה פעמים: למה מבזבזים לנו את הזמן עם בריכת שחייה וכל זה? לא חבל על הזמן שלנו?" בתשובה לשאלתו של פרופ' ידין דודאי, שהנחה את הדיון, על אירוע מיוחד שנחרט בזיכרון, סיפרה ד"ר אילנה פרידמן-רבאו על אימוני הרמת משקולות - שביצע אחד ממשתפי המחנה בעזרת ספרי פיסיקה כבדים ששאל בספרייה.

 

"ההשקעה בנערים כמונו בסופו של דבר נשאה פרי", אמר פרופ' ישראל בר-יוסף, סגן נשיא המכון לפיתוח משאבים ובוגר המחזור החמישי של המחנה. "רבים מהבוגרים נמצאים כאן היום כאנשי סגל במוסדות מדעיים מובילים. בזכות השיגעון לדבר, החזון וההתמדה, המפעל הזה - שנולד אז - נמשך ומשגשג עד היום".