הינך נמצא כאן

לחיצת ידיים עשויה לאפשר לבני-אדם לתקשר באמצעות חוש הריח

לחיצת ידיים עשויה לאפשר לבני-אדם לתקשר באמצעות חוש הריח
03.03.2015

מדוע אנשים לוחצים ידיים? על-פי מחקר חדש במכון ויצמן למדע, ייתכן כי אחת הסיבות למנהג עתיק יומין זה היא הרחה הדדית. אמנם, אנחנו איננו מודעים לכך, אך אפשר שלחיצת ידיים היא דרך חברתית מקובלת לתקשר באמצעות חוש הריח.

 

המחקר הראה, כי אנשים מרחרחים את ידיהם לעיתים קרובות, וכי הם עושים זאת לאורך זמן רב יותר לאחר שלחצו את ידו של מישהו אחר. כפי שהתפרסם היום בכתב-העת המדעי eLife, משך הזמן, שנמדד בשניות, בו הריחו הנבדקים את ידם הימנית, גדל ביותר מפי שניים לאחר שלחצו ידיים.

 

"ממצאינו מראים, כי אנשים לא רק חשופים באופן סביל לאותות כימיים בעלי חשיבות חברתית, אלא גם מחפשים את האותות האלה באופן פעיל", אומר עידן פרומין, שביצע את המחקר במסגרת לימודיו לתואר שלישי, בהנחיית פרופ' נעם סובל מהמחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן למדע. "חולדות, כלבים ויונקים אחרים לעיתים מרחרחים את עצמם, ובמגעים ביניהם הם מרחרחים זה את זה. נראה כי במהלך האבולוציה שמרו בני-אדם על מנהג זה, אך במישור התת-הכרתי בלבד".

 

כדי לבדוק אם ריחות גוף אכן מועברים בלחיצת ידיים, ביקשו המדענים, קודם כל, מהנסיינים שלבשו כפפות ללחוץ את ידם החשופה של הנבדקים, ולאחר מכן בדקו אם נשארו שאריות ריח על הכפפה. הם גילו, שלחיצת ידיים הספיקה כדי להעביר מספר ריחות הידועים כאותות כימיים בין יונקים. "ידוע היטב, כי אפשר להעביר חיידקים באמצעות מגע העור בלחיצת יד, אך אנחנו הראינו כי באותה צורה אפשר להעביר גם אותות כימיים", אומר פרומין.

 

לאחר מכן, כדי לבחון את תפקידן הפוטנציאלי של לחיצות הידיים בהעברת ריחות, צילמו המדענים במצלמה נסתרת כ-280 מתנדבים, לפני או אחרי שאחד מחברי המעבדה בירך אותם על בואם – לפעמים בליווי לחיצת יד ולפעמים לא. המדענים מצאו, כי לאחר לחיצת יד עם נסיין שהשתייך לאותו מיגדר התארך משך הזמן בו הריחו הנבדקים את ידם הימנית ("הלוחצת") יותר מפי שניים. לעומת זאת, לאחר לחיצת יד עם נסיין מהמיגדר האחר גדל משך הזמן בו הריחו הנבדקים את ידם השמאלית ("הלא לוחצת"). "חוש הריח ממלא תפקיד חשוב במיוחד במגעים בין האנשים בני אותו מיגדר, ולא רק בין המיגדרים, כפי שמקובל לחשוב", אומר פרומין.

 

בסדרת ניסויים נוספת בדקו המדענים אם רחרוח היד נועד באמת לבדוק ריחות, ולא היווה תגובת לחץ הנובעת ממצב חדש. תחילה הם מדדו את זרימת האוויר בזמן הרחרוח. התברר, כי כמות האוויר ששאפו המתנדבים דרך האף, בזמן שהושיטו את ידיהם למרכז הפנים, עלתה פי שניים – דבר המצביע על כך שהם באמת רחרחו את ידם.

 

בהמשך מצאו המדענים, כי אפשר להשפיע על רחרוח היד באמצעות ריחות שהוחדרו למערך הניסוי באופן מלאכותי. למשל, כאשר הנסיין או הנסיינית "הוכתמו" בבושם מסחרי שמיועד לנשים ולגברים כאחד, עלה משך רחרוח היד בנבדקים. לעומת זאת, כאשר הנסיינים הוכתמו בריחות הנגזרים מהורמוני מין, פחת משך הרחרוח. ניסויים אלה אישרו, כי רחרוח היד קשור בהפעלת חוש הריח.

 

במחקר השתתפו עופר פרל, יערה אנדולט-שפירא, עמי אייזן, ניתאי אשל, איריס הלר, מאיה שמש, אהרון רביע, ד"ר לי סלע וד"ר ענת ארזי.

 

"לחיצות היד נבדלות זו מזו במשכן, בעוצמתן, ובתנוחת הגוף, ובכוחן להעביר מידע מגוון", אומר פרופ' סובל. "אך הממצאים שלנו מצביעים על כך, שייתכן כי יש להן תפקיד בהעברת אותות באמצעות חוש הריח, ויכול להיות שמרכיב זה היה גורם חשוב בהתפתחותה של התנהגות זו".

 
 

מידע נוסף ותמונות אפשר לקבל במשרד הדובר, מכון ויצמן למדע:

 08-9343856 news@weizmann.ac.il

לשיתוף:

 

 

 

 

אינסטגרם