תוצרת המכון: פרופ' אלן מונס

פרופ' אלן מונס, פיסיקאית מאוניברסיטת קרלסטד בשבדיה, הייתה אחת האורחות בכנס שהתקיים באחרונה לציון יום הולדתו ה-70 של פרופ' דוד כאהן, מהמחלקה לחומרים ופני שטח במכון ויצמן למדע. לכנס הגיעו רבים מהתלמידים ומהמדענים ששיתפו פעולה עם פרופ' כאהן לאורך השנים. עבור פרופ' אלן מונס, ילידת בלגיה, שעוסקת במחקר בחומרים מולקולריים המשמשים באופטו-אלקטרוניקה, השנים שבהן שקדה על עבודת הדוקטורט שלה במעבדתו של כאהן, 1995-1990, היו המשמעותיות ביותר בקריירה המדעית שלה. על כך, בין היתר, דיברה גם בכנס.

פרופ' כאהן היה נרגש מאוד לקראת ביקורה של פרופ' אלן מונס. מוקדם יותר השנה הוא קיבל חדשות משמחות בעניינה: פרופ' מונס, אחת הפיסיקאיות המובילות כיום בתחומה, נבחרה כחברה באקדמיה המלכותית למדעים של שבדיה בתחום הפיסיקה, והייתה למדענית הראשונה מאוניברסיטת קרלסטד שנבחרת לאקדמיה המלכותית למדעים. האקדמיה, שנוסדה בשנת 1739, היא גוף עצמאי המונה 460 חברים שבדים ועוד 175 חברים זרים. היא אינה כפופה לגוף ממשלתי כלשהו, ופועלת ממקום מושבה בשטוקהולם לקידום המחקר המדעי במדעי הטבע והמתמטיקה. בהתאם למסורת ארוכת-שנים, ביום ההכרזה על זוכי פרסי הנובל במדעים מתקיימת הצבעה של חברי האקדמיה בדלתיים סגורות, ולאחריה מוכרזים הזוכים. בשנה הקרובה תהיה פרופ' מונס אחת המצביעות.

כאן התחילה הסקרנות המדעית שלי. למדתי כיצד לשתף פעולה עם מדענים אחרים, וגם כיצד משוחחים על מדע. דוד היה מנחה נפלא. הוא הפגיש אותנו עם הרבה מדענים במכון, וסיעור מוחות היה דבר שבשיגרה"

"אני זוכר אותה כתלמידה מבריקה", אומר פרופ' כאהן. "מה שאיפיין אותה היו דבקוּת במטרה והתמדה, וביחד עם תלמיד מחקר אחר, שהיה משותף לי ולפרופ' אבי שנצר, הם עשו עבודה פורצת דרך, והחלו לעסוק בתחום שהיה חדשני באותה תקופה, ובו אנחנו עוסקים בין היתר גם כיום".

מספרת פרופ' מונס: "אפשר לומר שיש קשר ישיר בין הדברים שעסקתי בהם במכון לבין המחקר שלי כיום. נושא הדוקטורט שלי היה שינוי תכונות פני שטח של חומרים מוליכים-למחצה באמצעות מולקולות במטרה לשפר ביצועים בתאים סולאריים, וכיום אני מתעניינת בארגון עצמי של מולקולות בשכבות דקות ליישומים באופטו-אלקטרוניקה אורגנית, כגון תאים סולאריים ודיודות הפולטות אור. הגעתי למכון ב-1989 כמדענית אורחת לאחר שסיימתי תואר שני בפיסיקה בבלגיה, במסגרת שיתוף פעולה בין משרד החוץ הישראלי לממשלת פלנדריה, היישר למעבדתו של פרופ' כאהן. לאחר חצי שנה הוא הציע לי להישאר לדוקטורט. הייתי מופתעת, אבל זו הייתה החלטה משמעותית שאינני מצטערת עליה. כאן באמת התחילה הסקרנות המדעית שלי. למדתי כיצד לשתף פעולה עם מדענים אחרים, וגם כיצד משוחחים על מדע. דוד היה מנחה נפלא. הוא הפגיש אותנו עם הרבה מדענים במכון, וסיעור מוחות היה דבר שבשיגרה אצלנו במעבדה. האופי הבין-תחומי של המכון, והעובדה שאין חומות גבוהות בין התחומים, איפשרו לי להיעזר במדענים מקבוצות אחרות במהלך המחקר. אם הייתי צריכה לפתח שיטה מסוימת או לבנות מכשיר מיוחד, פשוט הלכתי לאנשים שעסקו בדברים האלה, והם תמיד שיתפו פעולה".

"בשנים האלה גרתי בקמפוס ועבדנו סביב השעון", היא מוסיפה. "נהניתי מהאווירה הבין-לאומית והרב-תרבותית במכון. היו גם רגעים קשים שבהם כמעט ויתרתי, חוויתי פה גם את מלחמת המפרץ הראשונה, ואת קליטת העלייה מברית המועצות לשעבר. לפעמים גם טיילנו בארץ. בבניין פרלמן היה מפגש קפה שבועי של כל המחלקות. מדהים כמה שיתופי פעולה נולדו במפגשים האלה".

מהמכון המשיכה פרופ' מונס לביצוע מחקר בתר-דוקטוריאלי באוניברסיטה הטכנולוגית בדלפט שבהולנד ובבית הספר הפוליטכני הפדרלי של לוזאן שבשווייץ. לאחר מכן התקבלה כחוקרת בקבוצתו של פרופ' סר ריצ'רד פרנד במעבדת קוונדיש של אוניברסיטת קיימברידג' בבריטניה. שם, מעֵבֶר לכביש, היא גם עבדה במקביל על יישומים מתחום המחקר שלה במסגרת Cambridge Display Technology) CDT), ופיתחה טכנולוגיות לדיודות פולטות אור המבוססות על פולימרים.

בעשור האחרון משמשת אלן מונס פרופסורית מן המניין במחלקה לפיסיקה כימית באוניברסיטת קרלסטד. בנוסף היא חברה בוועדות מדעיות רבות בשבדיה, ועובדת בשיתופי פעולה נרחבים עם קבוצות מחקר שונות ברחבי העולם. שיתוף הפעולה הקרוב ביותר הוא עם בן זוגה לחיים, גם הוא מדען בתחום זה. היא מתגוררת איתו ועם בתה בת ה-10 בכפר קטן בקרבת קרלסטד. אחד הדברים שמעסיקים אותה, מלבד המחקר, הוא בנייה של תוכנית אוניברסיטאית המיועדת לפליטים סורים בעלי השכלה בתחומי המדע, ההנדסה, הפסיכולוגיה והרפואה, על מנת שיוכלו להשתלב בשוק העבודה בשבדיה. "האתגר שעומד בפנינו", היא מספרת, "הוא לגשר על פערים תרבותיים מהותיים. אני שואבת השראה רבה מקליטת המדענים מברית המועצות לשעבר בישראל, על אף שיש הבדל עצום בין המצבים אז והיום".