האדם מאיץ, הטבע דועך: שני מחקרים שופכים אור חדש על 170 שנות פעילות אנושית מתעצמת

החיים בתנועה 

הזאב המצוי בערבות מונגוליה פוסע יותר מ-7,000 קילומטר מדי שנה. שחפית ארקטית נודדת במעופה השנתי מקוטב לקוטב. ליד חיות הבר הגומאות מרחקים עצומים בים, באוויר וביבשה, נדמים בני-האדם כ"בטטות כורסה", אך לא כך הדבר. במאמר המתפרסם היום בכתב-העת המדעי Nature Ecology & Evolution הראו מדעני מכון ויצמן למדע כי אם מכמתים את היקף התנועה האנושית מגלים שהיא גדולה פי 40 מזו של כל מיני הציפורים, פרוקי-הרגליים ויונקי הבר גם יחד. ב-170 השנים שחלפו מאז המהפכה התעשייתית, זינקה התנועה האנושית, בעוד תנועת בעלי-חיים בטבע הצטמצמה באופן שעלול לפגוע במערכות אקולוגיות.

החיים כידוע הם בתנועה מתמדת המעצבת את עולם הטבע ואת החברה האנושית. עם זאת, עד כה לא היה מדד המאפשר לכמת ולהשוות בין תנועתם של מינים שונים. ציפורים למשל, נעות למרחקים ארוכים אך המסה הכוללת שלהן קטנה מאוד. לעומתן, דגים החיים במעמקי האוקיינוס נעים למרחקים קצרים אך המסה הכוללת שלהם עצומה ועולה בשלושה סדרי גודל על זו של הציפורים. במעבדתו של פרופ' רון מילוא, במחלקה למדעי הצמח והסביבה במכון ויצמן למדע, פיתחו מדד חדש המאפשר לכמת ולהשוות תנועה של מינים שונים ולנסות ללמוד מכך על מאזן הכוחות בין האנושות לבין יתר עולם החי. המדד שנקרא "תנועת הביומסה", מחושב כמכפלה של הביומסה הכוללת של מין מסוים, כלומר סכום המסות של כל הפרטים מאותו המין, במרחק הכולל שהם נעו בשנה אחת. הגדרת המדד החדש אפשרה לחשב לראשונה ברמה עולמית את התנועה הכוללת של בעלי-החיים ואחר כך להשוותה לזו של האנושות.

תחילה, חילקו המדענים את תנועת בני-האדם לפי דרכי התנועה השונות ומצאו שכ-65% מתנועת הביומסה האנושית נעשית במכוניות ובאופנועים, כ-10% במטוסים, כ-5% ברכבות וכ-20% ברגל או ברכיבה על אופניים. הם גילו כי אנחנו זזים לא מעט בכוחות עצמנו – תנועת הביומסה שלנו מהליכה ברגל  גדולה פי 6 מזו של כל חיות היבשה. למעשה, האדם הממוצע נע מרחק כולל של כ-30 קילומטר מדי יום בדרכי התנועה השונות, מעט יותר מציפורי בר. לשם השוואה, יונקי בר ביבשה (להוציא עטלפים) נעים בממוצע כ-4 קילומטרים ליום בלבד. באוויר, תנועת הביומסה של כל בני-האדם במטוסים גדולה פי 10 מזו של חיות הבר המעופפות.

"אנו משתאים מעוצמת הטבע אל מול קטנות האדם, אך בפועל גם נדידת חיות הבר במישורים של אפריקה, זו שאנו רואים בסרטי טבע ונחשבת לאחת מהנדידות היבשתיות הגדולות ביותר, בקושי משתווה בתנועת הביומסה שלה להתקהלות לטורניר גביע העולם של פיפ"א", מסביר פרופ' מילוא. "חלק ניכר מהאנרגיה של בעלי-החיים מנוצל לתנועה, ומדידת תנועת הביומסה אפשרה לנו להשוות גם את הצריכה האנרגטית של כל מין לתנועה. גילינו שחברת תעופה אחת שורפת כמות אנרגיה דומה לכל ציפורי הבר במעופן. אנחנו מתקשים לתפוס עד כמה האדם משפיע על הטבע ותנועת הביומסה מהווה מדד כמותי שעוזר לחשוף את יחסי הכוחות האמיתיים בכדור-הארץ".

""המחקר חושף כמה האנושות דומיננטית על פני חיות הבר וגם כמה מאתגר לתקן את הנזק שאנו גורמים לטבע"

הטבע לא חסין לשינויים הכרוכים בתנועת האדם. "בעוד תנועת הביומסה של בני-האדם נסקה ב-4,000% מאז המהפכה התעשייתית, זו של חיות הים צנחה בכ-60%", מסביר ד"ר יובל רוזנברג, שהוביל את המחקר החדש במעבדתו של פרופ׳ מילוא. "כיום ברור שתנועת בעלי-החיים קריטית לתפקוד המערכת האקולוגית ושמערכות אקולוגיות חייבות לתקשר זו עם זו כדי לשרוד לאורך זמן. הירידה בהיקף התנועה ברחבי העולם היא תמרור אזהרה לכולנו".

במחקר השתתפו גם ד"ר דומיניק וידנהופר וד"ר דוריס וירג מאוניברסיטת BOKU, וינה; גבריאל בר-סלע, ליאור גרינשפון ובר הרנשטט מהמחלקה למדעי הצמח והסביבה במכון; ד"ר לואיס אקנג'י ממכון Hot or Cool, ברלין; ופרופ' רוב פיליפס מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה (Caltech).

170 שנה על כף המאזניים

בעלי-חיים לרוב לא נעלמים ביום אחד, אוכלוסיותיהם גוועות אט אט. גם מין שלא נכחד לגמרי, אך אוכלוסייתו הצטמצמה מעבר לסף מסוים, עלול לאבד את היכולת למלא את תפקידו במערכת האקולוגית ובכך להביא לשינוי ניכר בטבע. במאמר נלווה ל"תנועת הביומסה" המתפרסם היום בכתב-העת המדעי Nature Communications חישבו לראשונה מדענים ממעבדתו של פרופ' מילוא את המשקל הכולל של מיני היונקים השונים בכדור-הארץ מאז שנת 1850. הם גילו כי משקלם הכולל של יונקי הבר בים וביבשה הצטמצם מכ-200 מיליון טונות לכ-60 מיליון בלבד, צניחה של כ-70%. באותה תקופה, נסק המשקל הכולל של האנושות בכ-700% ומשקלם של חיות המשק, קרי היונקים המבויתים, בכ-400%, כך שהם שוקלים כיום יחד כ-1.1 מיליארד טונות. את המחקר החדש הובילה ליאור גרינשפון ממעבדתו של פרופ' מילוא.

"המחקר חושף כמה האנושות דומיננטית על פני חיות הבר וגם כמה מאתגר לתקן את הנזק שאנו גורמים לטבע", אומר פרופ' מילוא. "הדוגמה המובהקת ביותר היא היונקים הימיים, שמשקלם הכולל כיום הוא כ-30% בלבד ממה שהיה בשנת 1850. באמצע המאה ה-20, דיג תעשייתי פגע ביונקים הימיים באופן קשה במיוחד. כעת, בחלוף 40 שנה מאז שנכנס לתוקפו איסור הציד המסחרי של לווייתני ענק, האוכלוסיות התאוששו רק חלקית. כשהאנושות מתגייסת בזמן היא מסוגלת לשקם מינים, אך זהו תהליך מורכב ויעיל הרבה יותר להימנע מלכתחילה מציד חיות בר שאוכלוסיותיהן בסכנה".

במחקר השתתפו גם נעם רמות, אורי מורן וד"ר אלעד נור מהמחלקה למדעי הצמח והסביבה במכון; פרופ' אורי רול מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב; ופרופ' רוב פיליפס מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה (Caltech).