סוף הזיכרון

מדעני מכון ויצמן הצליחו למחוק זיכרונות ארוכי-טווח בחולדות. "זוהי תקיעת מקל בגלגליו של מנוע מולקולרי זעיר המתחזק את הזיכרון"

פרופ' דודאי ותלמידת המחקר רעות שמע, יחד עם פרופ' טוד סקטור מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת מדינת ניו-יורק (SUNY), אילפו חולדות להירתע מטעמים מסוימים. לאחר מכן, הזריקו חומר שחוסם חלבון מסוים לתוך האיזור בקליפת המוח שמשמר את זיכרונות הטעם. החלבון שבו מדובר הינו סוג של אנזים, כלומר מולקולה שפעולתה גורמת לשינויים מבניים ותיפקודיים בחלבונים אחרים, המשמשים לה כחלבוני מטרה. כאשר פעולת האנזים משותקת, חלבוני המטרה צפויים לחזור למצבם מלפני השינוי. פרופ' דודאי ושותפיו למחקר יצאו מנקודת הנחה שהאנזים המדובר מהווה כעין 'מנוע' הפועל ללא הרף כדי לחדש את השינויים שיצרה הלמידה בחלבונים שבתאי העצב שבקליפת המוח. לכן, אם יחסמו את פעולתו של המנוע (האנזים), יימחקו השינויים בחלבונים הללו ועמם יימחק הזיכרון. וכך אומנם קרה: לאחר הזרקה חד-פעמית של המעכב לתוך קליפת המוח, החולדות שכחו במהירות את מה שלמדו על הטעם. הטכניקה פעלה על זכרונות של טעמים שונים זמן רב אחרי שהזיכרונות הללו נוצרו. יתר-על-כן, כל הסימנים העידו שהזיכרונות נמחקו כנראה ללא שוב.
       
"השיטה שבה פעלנו דומה לתקיעת יתד בגלגליו של 'מנוע מולקולרי' שצריך לפעול ללא הרף כדי לשמר את הזיכרון," אומר פרופ' דודאי. "כאשר 'המנוע' הזה מפסיק לפעול, נראה שהזיכרונות חדלים מלהתקיים". במלים אחרות, הזיכרון אינו תוצאה של שינוי חד-פעמי ברשתות העצביות, אלא תהליך דינמי שהמוח צריך לתדלק ולתחזק אותו ללא הרף.

ממצאים אלה מעלים בין השאר את האפשרות שבעתיד אפשר יהיה לפתח גישות תרופתיות חדשות להגברת הזיכרון וייצובו.

משרד דובר מכון ויצמן למדע: 08-934-3856