שבץ מוחי, התקפי לב ומחלות רבות נוספות גורמים להרס רב של תאים ורקמות, המכונה נמק (נקרוזיס). מדובר באירוע אלים: מותו של כל תא מלווה בקריעת הקרום ובשפיכה החוצה של חומרים הגורמים לדלקת, שכתוצאה ממנה נגרם נמק של תאים נוספים. מחקר חדש במכון ויצמן למדע עשוי לסייע בפיתוח תרופות ממוקדות שימנעו את הרס הרקמות הנובע מדלקת ונמק.
המחקר, שבוצע במעבדתו של
פרופ' דוד ולך מהמחלקה לכימיה ביולוגית, התמקד בקבוצת אנזימים מעבירי אותות, ובהם האנזים קספאז 8, אותו גילה פרופ' ולך לפני כמעט שני עשורים. מחקרים קודמים בארה"ב, בסין ובאירופה הראו כי קבוצת חלבונים זו מובילה ל נמק "מתוכנת", כלומר מכוון מראש, המיועד להעלים תאים פגומים ונגועים. גילוי זה הוליד תקווה כי ניתן יהיה למנוע הרס מוגזם של רקמות במחלות שונות אם תימצא דרך למנוע מחלבונים אלה להוביל לנמק.
אך
במחקר החדש, אשר פורסם בכתב-העת Immunity, משמיעה קבוצת המחקר של פרופ' ולך אזהרה. המדענים גילו כי בתנאים המעודדים דלקת, זאת אומרת, בנוכחותן של מולקולות מסוימות שמקורן בחיידקים, או של איומים מולקולריים אחרים, עשויה אותה קבוצת אנזימים מאותתים להוביל בתאים מסוימים לתהליך אחר לגמרי. האנזימים יכולים לעורר שרשרת אחרת של תגובות ביוכימיות, שלא הייתה ידועה קודם, המובילה לדלקת בדרך ישירה יותר, ללא הנמק: היא מעודדת את יצירתם של חלבוני בקרה דומים להורמונים, הקרויים ציטוקינים. המחקר התבסס בעיקר על ניסויים בעכברים מהונדסים גנטית שהאנזים קספאז 8 היה חסר בתאים חיסוניים מסוימים שלהם. החוקר הבתר-דוקטוריאלי ד"ר טא-בונג קאנג תרם תרומה מרכזית למחקר זה. כמו כן השתתפו בו סאונג-הון יינג, ד"ר ביאטה טוט וד"ר אנדרו קובלנקו.
הממצאים מצביעים על כך שכדי לפתח טיפולים ממוקדים למניעת הנמק, צריכים המדענים ללמוד יותר על האותות המועברים על-ידי קספאז 8 והשותפים המולקולריים של אנזים זה. מאחר ואותות אלה עשויים להוביל לתופעות שונות לגמרי זו מזו, צריכים המדענים להגיע להבנה מתי בדיוק מוביל התהליך ישירות לנמק ומתי לא. להבחנה זו חשיבות עצומה: נמק של רקמות מתרחש במיליארדי בני אדם הסובלים ממחלות רבות, החל מהשבץ והתקפי הלב המוזכרים מעלה, וכלה בזיהומים נגיפיים ובניוון הכבד כתוצאה משתיית יתר של אלכוהול.