על ריח, תוקפנות ואימהוּת

ד"ר טלי קמחי, מהמחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן למדע, הבינה שזני עכברי המעבדה אינם מתאימים לחלק משאלות המחקר שלה, המתמקדות בשורשים הגנטיים והעצביים של התנהגות חברתית, לרבות מנהגי רבייה ואימהוּת (למשל, תוקפנות שלאמהוֺת כלפי גורים זרים, ותפקיד חומרי ריח – פרומונים – בבחירתבן זוג וטיפול בצאצאים). לפיכך, היה עליה לפתח זן עכברים ייחודי, ולהחזיר להם את התכונותשניטלו מעכברי המעבדה הרגילים במשך דורות של טיפוח וברירה, תוך שימור האפשרות של שימוש בכלי מעבדה המשמשים בהנדסה גנטית, כמו יצירת זנים מוטנטים (זן שבו מוכנסת, בזמן ההתפתחות, מוטציה גנטית אשר פוגעת בפעילותו של גן מסוים).

בתהליך של הכלאה בין עכבר מעבדה בעל מוטציה גנטית בגן שאחראי לקליטת פרומונים, לבין עכברי בר, שבוצע במשך כעשרה דורות, יצרו חברי קבוצת המחקר של ד"ר קמחי זן עכברים חדש וייחודי, שקיבל בחזרה את כל תכונותיהם של עכברי הבר, בכל האמור בדרכי התנהגות, במבנה הגוף, בהורמונים, בתהליכים ביולוגיים שונים, וכמובן, במטען הגנטי. כך, למשל, זן העכברים החדש החל להפגין שורת תכונות אשר נעלמו בעכברי המעבדה, כמו התנהגויות הקשורות בחרדה ובבריחה בעת סכנה, וכן התנהגות תוקפנית בין נקבות. תכונה חשובה נוספת שהוחזרה לזן החדש קשורה להתנהגות כלפי גורים. עכברות בר נאיביות (שטרם הזדווגו ואינן אמהיוֺת) אינן נוהגות לאמץ גורים זרים שנקרו על דרכן; לעומתן, עכברות מעבדה נאיביות מאמצות גורים זרים. נקבות מהזן החדש היו תוקפניות כלפי גורים זרים, וכן בינן לבין עצמן - בדיוק כמו עכברות בר.

המודל החדש שנוצר איפשר לד"ר קמחי ולחברי קבוצת המחקר שהיא עומדת בראשה לחקור, לראשונה, את השורשים הביולוגיים של התנהגות תוקפנית בנקבות, אחת כלפי השנייה, ובמיוחד כלפי גורים שאינן שלהן. כך הצליחו לאתר גן מסוים, האחראי

ליכולת קליטת פרומונים, ולקבוע שהוא הגורם העיקרי לדחיית גורים זרים, ואף לתוקפנות כלפיהם. אמא, מתברר, יש רק אחת, ואמהות חורגות, בדרך הטבע, יהיו תוקפניות יותר כלפי צאצאים של אחרים. ממצאי מחקר זה, שמתפרסמים היום בכתב-העת המדעי Nature Communications, מהווים בסיס לפיתוח של זנים נוספים אשר יאפשרו להבין טוב יותר את הבסיס העצבי והגנטי של התנהגות הקשורה לבקרת רבייה בנקבות, ואת ההבדלים בין זכרים ונקבות.