סוף הזיכרון

 

 

 

מה מתרחש במוחנו כאשר אנו לומדים וזוכרים? האם המידע הנלמד נצרב כשינוי פיסי ברשתות עצביות, מעין כתב חרוט על לוח שעווה? פרופ' ידין דודאי, ראש המחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן למדע, ושותפיו למחקר, גילו באחרונה שתהליכי איחסונו של זיכרון ארוך טווח בקליפת המוח הם דינמיים הרבה יותר, ומחייבים פעולה תמידית של מעין "מנוע מולקולרי", המשמר את השינוי שחוללה הלמידה ברשת העצבית. נראה, שאם מפסיקים את פעולתו של המנוע הזעיר הזה, שעותקים ממנו מצויים בכל תא עצב, חדל הזיכרון מלהתקיים. הממצאים, שפורסמו באחרונה בכתב-העת המדעי Science, מערערים את התפיסה המקובלת באשר ליציבותם של זיכרונות ארוכי-טווח ולדרך שבה הם נשמרים במוח, ועשויים לסלול דרך לטיפול עתידי חדשני בהפרעות זיכרון.

 

פרופ' דודאי ותלמידת המחקר רעות שמע, יחד עם פרופ' טוד סקטור מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת המדינה של ניו-יורק (SUNY), אילפו חולדות להירתע מטעמים מסוימים. לאחר מכן הזריקו חומר שחוסם חלבון מסוים לתוך האיזור בקליפת המוח שמשמר את זיכרונות הטעם. החלבון שבו מדובר הוא סוג של אנזים, כלומר מולקולה שפעולתה גורמת לשינויים מבניים ותיפקודיים בחלבונים אחרים, המשמשים לה כחלבוני מטרה. כאשר פעולת האנזים משותקת, חלבוני המטרה צפויים לחזור למצבם מלפני השינוי. פרופ' דודאי ושותפיו למחקר יצאו מנקודת הנחה, שהאנזים המדובר מהווה כעין "מנוע" הפועל ללא הרף כדי לחדש את השינויים שיצרה הלמידה בחלבונים שבתאי העצב שבקליפת המוח. לכן, אם יחסמו את פעולתו של המנוע (האנזים), יימחקו השינויים בחלבונים הללו, ועמם יימחק הזיכרון. וכך אמנם קרה: לאחר הזרקה חד-פעמית של המעכב לתוך קליפת המוח, החולדות שכחו במהירות את מה שלמדו על הטעם. הטכניקה פעלה על זכרונות של טעמים שונים זמן רב אחרי שהזיכרונות הללו נוצרו. יתר על כן, כל הסימנים העידו שהזיכרונות נמחקו כנראה ללא שוב.

 

"השיטה שבה פעלנו דומה לתקיעת יתד בגלגליו של 'מנוע מולקולרי' שצריך לפעול ללא הרף כדי לשמר את הזיכרון", אומר פרופ' דודאי. "כאשר 'המנוע' הזה מפסיק לפעול, נראה שהזיכרונות חדלים מלהתקיים". במילים אחרות, הזיכרון אינו תוצאה של שינוי חד-פעמי ברשתות העצביות, אלא תהליך דינמי שהמוח צריך לתדלק ולתחזק אותו ללא הרף. ממצאים אלה מעלים בין השאר את האפשרות, שבעתיד אפשר יהיה לפתח גישות תרופתיות חדשות להגברת הזיכרון  וייצובו.