בין המוח לשפם

 

 

ד"ר סאייג: "מרבית החושים קשורים בפעילותם של שרירים: גלגל העין, קצות האצבעות. יותר מכך, תהליך החישה הוא תהליך פעיל. לדוגמה, כדי לחוש במרקם של אריג יש להניע את האצבע עליו, וכדי לראות, העין נמצאת בתנועה מתמדת. המחקר הזה מראה, כי שינויים בתנועת השרירים בלבד יכולים לחדד את התפיסה החושית, ללא שינויים בעיבוד המידע התחושתי במוח".

 

המדענים יצרו מודל סטטיסטי אשר מתאר כיצד מעדכנים הנבדקים את "תמונת העולם" שלהם לאורך הניסוי בעקבות המידע החושי המגיע אליהם, עד שהם מגיעים לדרגת ביטחון מספקת לגבי מיקום העמודים. המודל הצליח להסביר כמה חזרות נדרשו לנבדק עד שמסר תשובה. בנוסף, המדענים הגדירו את עקרונות התנועה שהובילו לתשובה בצורה המדויקת ביותר: בכל ניסיון למקם את העמודים עברו הנבדקים בהדרגה מתנועות ארוכות וממושכות לתנועות קצרות, כך ששטף המידע הנכנס (כלומר, כמות המידע ליחידת זמן) נותר קבוע. "הניסוי נעשה בצורה מאוד מבוקרת, תוך גישה מלאה לכל המשתנים: באמצעות מדי המיקום והכוח, המעקב אחר הנבדקים, והדיווחים שלהם", אומר ד"ר גורדון. "כל זה איפשר התאמה טובה של התיאוריה לנתוני הניסוי, וקבלת נתונים מדויקים על האופן בו נעשית חישה פעילה".

 

ממצאי המחקר מספקים תובנות חדשות על הדרך בה המוח תופס את העולם סביבו, ועל האופן בו הוא לומד להפעיל חוש חדש. בנוסף, הם מצביעים על האפשרות, כי השיפור המיידי בתפיסה בעת למידה של חוש חדש הוא שיפור מוטורי, אשר מוביל לאסטרטגיות תנועה יעילות יותר. אסטרטגיות תנועה כאלה עשויות לסייע לעיוורים, הנדרשים ללמוד להשתמש בחוש המישוש – וכן בעזרים שונים הקשורים בו – כתחליף לחוש הראייה.