חינוך לסובלנות

חייהם של אלפי חולים בלוקמיה ובמחלות דם ממאירות אחרות ניצלים בזכות השתלות לשד עצם המתבצעות ללא התאמה מלאה בין חולה לתורם. עם זאת, השתלות אלה מסוכנות, שכן יש צורך לדכא את המערכת החיסונית של החולה לפני ההשתלה על מנת שגופו לא ידחה את התאים הלא-תואמים. בשל כך, החולה פגיע יותר לזיהומים. במחקר חדש, אשר פורסם באחרונה בכתב-העת המדעי Blood Advances, הצליחו פרופ' יאיר רייזנר וקבוצתו במחלקה לאימונולוגיה של מכון ויצמן למדע, יחד עם עמיתים באיטליה, להקטין משמעותית את הצורך בדיכוי המערכת החיסונית לפני ואחרי ההשתלות שבהן אין התאמה בין תורם למקבל. השיטה החדשה עשויה לא רק להפוך השתלות לשד עצם לבטוחות יותר, אלא אף להקל על השתלות איברים ולקדם טיפולים רפואיים באמצעות תאים חיים.

המחקר מתבסס על עבודה קודמת של פרופ' רייזנר, אשר פיתח לפני יותר משני עשורים שיטה להשתלת לשד עצם ללא התאמה מלאה בין חולה לתורם - באמצעות מנות-ענק של תאי לשד עצם המסייעות לתאים המושתלים להתגבר על הדחייה. את הבעיה ההפוכה, כלומר מצב שהרקמה המושתלת תוקפת את הגוף המארח, מונעים באמצעות "ניקוי" לשד העצם מה"חשודים" המרכזיים בתוקפנות: תאי T של המערכת החיסונית.

על מנת להקטין את הצורך בדיכוי המערכת החיסונית שילבו כעת ד"ר אסתר בכר-לוסטיג ושאר חברי קבוצתו של פרופ' רייזנר, יחד עם רופאים מאיטליה, את גישת מנות-הענק של תאי לשד עצם עם גישה שעד כה יושמה בנסיבות אחרות: טיפול בתרופה הכימותרפית ציקלופוספמיד (PTCY) זמן קצר לאחר ההשתלה. "תרופה זו הורגת תאים מתחלקים, ולאחר ההשתלה, התאים שמתחלקים במהירות הם תאי T של החולה, אשר 'מרימים ראש' לאחר שזיהו רקמה זרה", אומר פרופ' רייזנר. "אולם, היות שהתרופה אינה הורגת תאים שאינם מתחלקים, היא גם אינה פוגעת בשאר מרכיבי המערכת החיסונית".

אם השיטה המשולבת תוכיח עצמה בניסויים במספר חולים רב יותר, ייתכן שהיא תאפשר השתלות איברים, כגון כליה או כבד, ללא צורך בדיכוי מסוכן של המערכת החיסונית. השיטה עשויה לעזור גם לטפל בחולי סרטן באמצעות תאים של המערכת החיסונית שנלקחו מהאדם אשר תרם את תאי לשד העצם

במחקר שנערך בעכברים הראו פרופ' רייזנר וקבוצתו, כי מנות-ענק של תאי לשד עצם בשילוב ציקלופוספמיד יצרו מצב המכוּנֶה "סובלנות חיסונית". זוהי גולת הכותרת של תחום ההשתלות, והמצב שאליו שואפים להגיע בעת טיפול בחולים - המערכת החיסונית של החולה אינה דוחה את התאים ואת הרקמות של התורם. גופם של העכברים שטופלו בשיטה המשולבת נעשה "סובלני" עד כדי כך, שלאחר השתלת לשד העצם, גופם לא דחה שתלי עור מאותו תורם, על אף שלא קיבלו תרופות לדיכוי המערכת החיסונית.

בעקבות הצלחת הניסוי בעכברים טיפלו פרופ' פרנקו אברזה ועמיתיו באוניברסיטת פארמה שבאיטליה בשיטה המשולבת בשלושה חולי סרטן הדם – שניים עם מיאלומה נפוצה ואחד עם לימפומת הודג'קין – שבגופם בוצעו השתלות לשד עצם שמקורן בתורמים לא תואמים. בשניים מהחולים נקלטה הרקמה במהירות, על אף שהם טופלו באמצעות הקרנות במינון נמוך בעשרות אחוזים בהשוואה למינון המקובל; בחולה השלישי נקלט לשד העצם רק לאחר הקרנות במינון רגיל. כך או אחרת, בשלושת המקרים נעלמה המחלה. בהמשך גילו בדיקות, כי השניים שטופלו בהקרנות במינון נמוך הפגינו "סובלנות חיסונית" כלפי התורם.

אם השיטה המשולבת תוכיח עצמה בניסויים במספר חולים רב יותר, ייתכן שהיא תאפשר השתלות איברים, כגון כליה או כבד, ללא צורך בדיכוי מסוכן של המערכת החיסונית – כל עוד מקור האיבר המושתל הוא באדם אשר תרם גם את מנת הענק של תאי לשד העצם. השיטה עשויה לעזור גם לטפל בחולי סרטן באמצעות תאים של המערכת החיסונית שנלקחו מהאדם אשר תרם את תאי לשד העצם.

בנוסף, מכיוון שהשיטה המשולבת בטוחה יותר, היא עשויה לאפשר השתלות לשד עצם בחולים מבוגרים שאינם מסוגלים לעמוד בדיכוי המערכת החיסונית הנדרש כיום. כמו כן, השיטה עשויה לאפשר השתלות מתורם למקבל שאין ביניהם התאמה, לשם טיפול במחלות דם כגון אנמיה חרמשית, תלסמיה ומחלות אוטו-אימוניות, אשר אינן מסכנות חיים באופן מיידי, ולכן אינן מצדיקות שימוש בטיפולים מסוכנים.

קבוצתו של פרופ' רייזנר כללה גם את ד"ר נוגה אור-גבע ואת ד"ר יעל זלוטניקוב-קליונסקי. מלבד אוניברסיטת פארמה, שיתוף הפעולה עם האקדמיה האיטלקית כלל גם רופאים מאוניברסיטת פרוג'ה ומאוניברסיטת מודנה.