מישהו מעכב אותך

 

סוד יעילותן של מערכות שונות, לרבות המוח, טמון ביכולת לשמור על רמה ראויה של פעילות, תוך הימנעות מחריגות. כך, למשל, כאשר קצב התקשורת במוח מהיר ואינטנסיבי מדי, אך לא הרבה יותר מדי, פוחתת יעילותה של התקשורת הזאת. אבל כאשר הקצב והאינטנסיביות עוברים סף מסוים, המוח עלול להתחיל לפעול ב"היפר-אקטיביות" העלולה להוביל, בין היתר, להתקפים של מחלת הכיפיון (אפילפסיה). כדי למנוע את המצבים האלה מקדיש המוח 20-10 אחוזים מתאי העצב המרכיבים אותו לתפקיד של "מפקחי רמת פעילות". הפיקוח על רמת הפעילות במוח חיוני לתהליכי למידה וזיכרון. שיבושים במערכת תאי העצב המדכאים (הקרויים בקיצור Neuronsl-) מעורבים בהתפתחותן של מחלות ניווניות כגון אלצהיימר ופרקינסון, וכן בתופעות כמו אוטיזם, מחלת ADHD, ובהפרעות פסיכולוגיות דוגמת דיכאון, אובססיוויות כפייתית, וסכיזופרניה.

 

הדרך שבה המוח מפקח על רמת התקשורת בין תאי העצב המרכיבים אותו נחשבה עד לאחרונה תעלומה שמדענים רבים במקומות שונים בעולם ניסו לפותרה. אבל עכשיו, הודות לסדרת מחקרים שביצע פרופ' הנרי מרקרם מהמחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן למדע, נראה שהיא קרובה יותר לפתרונה. ממצאיו של פרופ' מרקרם התפרסמו באחרונה בכתב העת המדעי "סיינס".

 

עד כה היה ידוע שהתאים המפקחים "מרגיעים" את שכניהם כשהם מפרישים חומר (מתווך עצבי) הקרוי GABA. חומר זה פועל בצמתים העצביים (סינפסות), שם הוא גורם להפחתת ולהאטת התקשורת בין תאי העצב האחרים במוח. אבל כיצד "יודעים" התאים המעכבים היכן ומתי בדיוק להפריש את החומר המעכב?

 

צוות המחקר בראשותו של פרופ' מרקרם גילה, שבמוח פועלים סוגים חדשים של תאים מעכבים, שלא היו ידועים עד כה. כך, למעשה, התברר שקיימים סוגים רבים ושונים של תאים מעכבים, הבונים צמתי תקשורת (סינפסות) עם סוגים מוגדרים של תאי עצב. מבנה זה מאפשר למערכת התאים המעכבים לעכב באופן בררני, בדיוק בעוצמה הרצויה ובזמן הדרוש, את פעילותם של תאי עצב מוגדרים המבצעים פעולות ידועות.

 

המדענים אף הראו, שתאי העצב המעכבים מנהלים ביניהם "שיחות ועידה" שבהן הם מקבלים החלטות אילו פעילויות המתחוללות במוח יש לעכב, באילו אזורים ובאיזו רמה בדיוק. מתברר גם, שהתאים המעכבים מסוגלים "למפות" תאי עצב המשתפים פעולה זה עם זה, גם אם הם שונים בתכונותיהם.

 

יכולת זו משפרת את יכולתה של המערכת לווסת את התקשורת העצבית, אבל מעבר לזה, המדענים אומרים שייתכן שאפשר יהיה לנצל את כושר האבחנה המדויק של מערכת העיכוב למיפוי תפקודי מדויק של רשתות העצבים במוח, על פי "קרבת המשפחה" ו"שיתופי הפעולה" בין תאי העצב.