אחרי מות

פרופ' ישראל רובינשטיין מת באחרונה. פרופ' ליאור קרוניק אומר לזכרו: ישראל היה מאותם אנשים נדירים שמצטיינים בכל מה שהם בוחרים לעסוק בו. כתוצאה מכך, מעגלי חייו נגעו באנשים רבים מאוד. כולנו הכרנו, כמובן, את ישראל המדען, בעל השם הבין-לאומי, המומחה לאלקטרוכימיה, הפרופסור במכון ויצמן למדע. זה ישראל שפיתח שיטות פורצות דרך להרכבה עצמית של מבנים של ננו-חומרים, ואשר עסק בהתלהבות, עד יומו האחרון כמעט, בתגליות באשר לתכונות פלסמוניות של ננו-חומרים.

והיה גם ישראל איש הקראטה, שעל אף שהתחיל להתאמן בגיל מאוחר יחסית, התמיד והפך לאמן לחימה בעל חגורה שחורה; וגם הדביק אותי בחיידק, כשהתעקש להסיע אותי בעצמו לאימון, בוולוו הקלאסית והמיתולוגית שלו.

היו שהכירו גם את ישראל המוסיקאי המוכשר, שהיה חבר בלהקה והופיע לפני קהל, על אותה במה עם אמנים מפורסמים.

והיה עוד ישראל: איש המשפחה המסור, שתמיד היה גאה – ובצדק – בארבעת ילדיו, ובכיוונים השונים אליהם התפתחו, שבהם תמך בהתלהבות.

אפשר לזכור גם את ישראל שהקפיד לשמור על כבודה ועל הדרה של השפה העברית, שפתר ויכוחים ותיקן טעויות בסבר פנים יפות.

וכמובן, ישראל שהיה פשוט בן-אדם וחבר – זה שישב אתי שעות על גבי שעות כשרק הצטרפתי למכון ויצמן למדע, כמדען צעיר, והעניק לי מחוכמתו ומניסיונו – פשוט, כי היה איכפת לו.

והיה עוד ישראל אחד – היחיד שישראל לא בחר להיות – ישראל חולה הסרטן. זה ישראל שגייס את כל "הישראלים האחרים" לקרב, שחקר את הטיפולים החדשניים למחלתו, עד כדי כך שהשתתף בעצמו בכנסים רפואיים שעסקו בה, שהשתמש בכל האנרגיות הנפשיות, הגופניות והאינטלקטואליות שהעניקו לו המשפחה, המדע, הקראטה והמוסיקה, כך שהצליח לחיות חיים מלאים לצד מחלתו במשך יותר מ-20 שנה.

מוסיף פרופ' רשף טנא: נפרדנו מחברנו היקר, ישראל רובינשטיין, ברגשות כאב ואובדן. ליבנו עם המשפחה – אשתו בוורלי, והילדים רן, יעל, טלי ותמי. שאבנו השראה ממאבקו ארוך-השנים של ישראל במחלתו, תוך המשך עשייה מדעית מתמדת. אין לנו אלא לזכור את הרגעים היפים שעברנו יחד.

ישראל יחסר לנו מאוד.

יהי זכרו ברוך.