המחקר, פרי עבודתם המשותפת של פרופ' מיכל שוורץ מהמחלקה לנוירוביולוגיה וד"ר עידו עמית מהמחלקה לאימולוגיה, יחד עם תלמידי המחקר קותי ברוך ואלכסנדרה דצ'קווסקה, התבצע בעקבות סדרת מחקרים שבהם הראתה פרופ' שוורץ, כי למערכת
החיסונית תפקיד חשוב בריפוי המוח לאחר חבלה, וכי היא משתתפת בתחזוקת המוח. מחקרים אלה הובילו להשערה, כי רמת היכולות הקוגניטיביות אינה קשורה בהכרח רק בגיל הכרונולוגי של האדם, אלא במה שמכנים המדענים "הגיל החיסוני", המתבטא בחוזק המערכת החיסונית.
במחקר הנוכחי ביקשו המדענים לבחון את ההשערה בדבר תפקידו של "הגיל החיסוני". מעֵבֶר לכך, הם שאפו לבדוק מהו הדפוס המאפיין את הזדקנות רקמת התפר, השוכנת במוח ומתווכת בין הרקמה המוחית לבין המערכת החיסונית. לשם כך השתמשו המדענים בשיטות מיפוי מתקדמות, כדי למפות שינויים בביטוי הגנום ב-11 איברים בגוף של עכברים צעירים וזקנים, ומצאו כי ברקמת תפר זו, שבין המערכת החיסונית לבין המוח, קיים מעין "חותם זיקנה" – שאינו קיים באיברים אחרים בגוף. חותם זה הוא נוכחות של אינטרפרון בטא, חלבון שהגוף מייצר, בדרך כלל, כדי להילחם בנגיפים הפולשים לגוף, ולטפל באזורי דלקת. בעוד שהשפעתו חיובית על דלקות כשהוא ניתן בפרקי זמן קצרים, בעבודת מחקר זו מצאו המדענים, שכאשר הוא מיוצר באופן כרוני במוח מזדקן, הוא גורם לדיכוי כרוני של הפעילות החיסונית בגבולות המוח אשר נחוצה לתיפקודו ולריפויו.
החוקרים הראו, שהביטוי הכרוני של איטרפרון בטא באיזור זה של המוח גורם לירידה קוגניטיבית בעכברים זקנים. מנגד, הזרקת נוגדן אשר מעכב את האינטרפרון בטא לתוך נוזל המוח של עכברים זקנים גרמה עלייה הן ביכולותיהם הקוגניטיביות של העכברים, והן ביכולתם לייצר תאי גזע חדשים. בניתוח של מוחות בני-אדם לאחר המוות התגלה, שחותם זהה קיים גם בבני-אדם זקנים. המדענים מקווים שכיוון מחקר זה יתרום, בעתיד, לפיתוח שיטות מתקדמות לטיפול במוח המזדקן, ולשמירת כשריו הקוגניטיביים גם לעת זיקנה.